סונטה קונצרטנטית

לודביג ואן בטהובן (1770-1827)
סונטה לפסנתר בלה מז'ור לכינור ולפסנתר, אופ. 47, סונטת קרויצר

אדג'ו סוסטנוטו – פרסטו
אנדנטה עם וריאציות
פינלה: פרסטו

למרות שמו המאד גרמני, רודולף קרויצר היה צרפתי שנולד וגדל בוורסאי. הוא הצליח לשרוד בכל תהפוכות השילטון בצרפת ושימש, בין היתר, כפרופסור בקונסרבטוריון של פאריס, כמנהל המוסיקה הקאמרית של נפוליאון, ככנר סולן ואחר כך כמנצח באופרה של פאריס ולבסוף היה גם לאביר בלגיון הכבוד הצרפתי. כשהרוזן ברנדוט הגיע לווינה בשנת 1798 כשגריר צרפת, היה קרויצר חבר במשלחת שהגיעה איתו, ואז גם פגש בו בטהובן. השניים התידדו מאד והתכתבו, אבל רק ב- 1803 השלים בטהובן את הסונטה המפורסמת שהוקדשה לקרויצר.

על אף ששמו הונצח על-ידה, לא היה זה קרויצר שניגן אותה בבכורה שלה בווינה ב-24 במאי 1803, וכנראה גם לא בשום הזדמנות אחרת. אופי נגינתו היה כנראה עדין מכדי להתמודד עם קיצוניותה הרגשית של היצירה. נגינת הבכורה היה בידי הכנר המולאטי ג'ורג' ברידג'טאואר. ברידג'טאואר התפרסם כילד פלא וזכה לתהילה בלונדון תחת חסותו של הנסיך מויילס, שהיה מאוחר יותר למלך ג'ורג' הרביעי. ב-1803 ביקר הכנר בווינה ובטהובן, שלא הכירו פנים אל פנים, התרשם מנגינתו המבריקה שהתאימה לאופי הסונטה. בטהובן היה הפסנתרן בביצוע הבכורה. הוא כתב את תפקיד הכינור במלואו ולעצמו, בתפקיד הפסנתרן, רשם רק רמזים פה ושם.

לסונטה מבוא איטי, אדג'ו סוסטנוטו, הנפתח בנגינת הכינור. הפסנתר נוטל את הנושא שהציג הכינור ומוסיף בו שינויי סולם נועזים. הפרק הראשון עצמו, פרסטו, נשען על נושאים המנוגדים זה לזה בקיצוניות.  חטיבת הפיתוח מבוססת, שלא כרגיל, על נושאי הסיום האנרגטיים של התצוגה. הפרק השני, אנדנטה עם וריאציות, מהווה ניגוד גמור לתזזית של הפרק הראשון. הנושא שירי מאד ומפותח בארבע וריאציות, וירטואוזיות למדי, וקודה (סיומת). הפינלה, במקצב הטרנטלה, נועד מלכתחילה להיות הפרק המסיים בסונטה לכינור ולפסנתר אופ. 30 מס' 1, אך בטהובן חש שלא יתאים לה ויפר את האיזון בין הפרקים בהיותו "מבריק מדי". הפרק הולם מאד את סונטת קרויצר ומהווה השלמה נאותה לשני הפרקים הראשונים.

בתחום הסונטות לכינור ולפסנתר, לסונטת קרויצר חשיבות מקבילה לזו של הארואיקה בתחום הסימפוניות ולזו של הקונצ'רטו השלישי לפסנתר בתחום הקונצ'רטי. היא מסמנת את המעבר לסגנון ה"גדול", המונומנטלי, של בטהובן. בכותרת המשנה כתב המלחין: "נכתב בסגנון קונצרטנטי, כמעט כמו קונצ'רטו". ואכן, אין זו מוסיקה קאמרית במובן המקובל של המילה, כי אם יצירה קונצרטנטית לשני נגנים וירטואוזים, שנועדה לאולם הקונצרטים ולא לסלון של חובבים.

מעבר למשמעותה המוסיקלית וההיסטורית, לסונטת קרויצר השפעה עצומה על התרבות. לב טולסטוי כתב נובלה מופלאה באותו שם* ובעקבותיו, במפורש לא בעקבות בטהובן, הלחין ינאצ'ק את רביעיית כלי הקשת המופלאה שלו, אף היא באותו שם**.

*ניתן לקריאה בפרוייקט בן-יהודה בתרגום צבי ארד

** כאן למטה

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s