מרוב יפעה

וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756):
קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 22 במי במול מז'ור, ק. 482

אלגרו
אנדנטה
רונדו: אלגרו                             

בשנת 1785 היה מוצרט בשיא תהילתו בווינה. סדרה של שישה קונצרטים למנויים שערך הסתיימה בהצלחה גדולה והוא קידם סדרה נוספת של שלושה קונצרטים שייערכו לקראת סוף השנה. אמנם לסדרה החדשה נרשמו רק 120 מנויים (ולא 150 כפי שקיווה), אבל גם זו נחשבה הצלחה לא רעה. הוא הלחין לסדרה, כהרגלו, קונצ'רטו חדש לפסנתר, במי במול מז'ור, וציין את תאריך סיום כתיבתו בקטלוג שלו : 16 בדצמבר. הקונצ'רטו נוגן לראשונה ב-22  וב-23 בדצמבר – לא כחלק מן הסדרה, אלא כאנטר'אקט, נגינה בין שתי מערכות של האורטוריה אסתר מאת דיטרסדורף, בקונצרט התרמה של החברה הוינאית למוסיקאים למען יתומים ואלמנות. לא ברור מתי נוגן הקונצ'רטו כחלק מן הסדרה, אבל מוצרט דיווח לאביו שהוא התקבל מצויין ושהקהל דרש לחזור על הפרק השני – "התרחשות יוצאת דופן למדי". בתקופת הלחנתו של הקונצ'רטו היה מוצרט עסוק בכתיבת נישואי פיגרו ואנחנו מוצאים פה ושם נקודות דמיון בין שתי היצירות, במיוחד בפרק האחרון.

צורת הקונצ'רטו הייתה למוצרט שדה ניסויים עיקרי לחידושים בתחום המבנה, התזמור, ההרמוניה ועוד. ואכן, בקונצ'רטו הזה מוסיף מוצרט ומפתח את הצורה, ואת התזמור במיוחד. עם פתיחת הפרק הראשון אנו שומעים תרועה ולאחריה את הקרנות והבסונים לבדם בסדרה של השהיות הרמוניות (יצירת דיסוננסים ופתרונם). התרועה מופיעה שוב, אך הפעם אלה הקלרניתות והכינורות שחוזרים על ההשהיות. 

זו הפעם הראשונה שבה מוצרט משתמש בשתי קלרניתות במקום שני אבובים בקונצ'רטו והדבר ניכר בצליל התזמורת. מוצרט התנסה בשימוש במקהלת כלי הנשיפה , אם כבני שיח של הפסנתר או כחלק מן התזמור הרחב, זה מכבר. אך בקונצ'רטו הזה הוא מקנה להם חשיבות רבה עוד יותר, ומאפשר להם לנגן כקונסורט, מקהלת נוגנים, לאו דווקא בהקשרים שצוינו קודם.

הפרק השני, אנדנטה, הוא מאותם פרקים שבסופם אתה נותר ללא נשימה, מרוב יפעה.  הוא כתוב כשילוב של נושא וואריאציות וצורת רונדו, שבו מנגינה דמויית אריה חוזרת עם שינויים, במינור ומז'ור, עם קטעים שבהם הפסנתר שותק וכלי הנשיפה מעץ שרים לבדם. כשהפרק מסתיים, ברור לנו לחלוטין מדוע ביקש הקהל הווינאי לשמעו שנית.

הפרק השלישי הוא רונדו שבמרכזו שותל מוצרט, במפתיע, מנואט המנוגן ע"י כלי הנשיפה. זהו אנדנטינו קנטבילה (בקצב הליכה, שירי) מלנכולי למדי. עם סיומו, חוזר נושא הרונדו וזה ממשיך בהשתלשלותו. רגע לפני הסיום נזכר הפסנתר באווירת הקנטבילה, אבל התזמורת שמה לזה, ולפרק, סוף.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s