אלווירה מאדיגן

וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756)
קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 21 בדו מז'ור, ק. 467

אלגרו מאסטוזו
אנדנטה
אלגרו ויווצ'ה אסאי

בתקופה שבין פברואר 1784 ומרץ 1786 מוצרט הלחין לא פחות מ-11 קונצ'רטי לפסנתר ועוד אחד בדצמבר 1786, כולם יצירות מופת. במהלך שנות הפלאות האלה, כשסגנון הקונצ'רטו שלו הולך ומתהדק, כשניסוייו בתחום התזמור ובמיוחד בתחום השימוש בכלי נשיפה מעץ מתקדמים, כשהוא פורץ אחת לאחת את מגבלות הצורה שהורישו לו קודמיו והגבילו אותו עצמו בניסיונותיו המוקדמים בסוגה, כשנסיונו בתחום האופרה בופה מזין את הפרקים האחרונים והאריה מזינה את הפרקים השניים, כשיכולותיו המופלאות שלו עצמו כפסנתרן מובילות אותו למפגנים אלה של תעוזה ובגרות – במהלך שנים אלה הוא לא כתב סימפוניות. כי, כמו שאמר אלפרד איינשטיין: "הקונצ'רטי של התקופה הזאת סימפוניים במלוא מובן המילה. למוצרט לא היה צורך לחזור לתחום הסימפוניה אלא כאשר תחום הקונצ'רטו נסגר בפניו".

במשך התקופה הזאת, קרה פעמיים שמוצרט הלחין שני קונצ'רטי ענק במהלך חודש אחד: במרץ 1786, כתב את הקונצ'רטו מס' 23 בלה מז'ור ק. 488 (אולי הפופולרי ביותר שלו) ואת מס' 24 בדו מינור, ק. 491 הנפלא. ובפברואר-מרץ 1785 את הקונצ'רטו ברה מינור, ק. 466 ואת הקונצ'רטו בדו מזור, ק. 467, המכונה אלווירה מאדיגן.

ואיזה חודש היה זה:  אבא לאופולד בא לבקר ב-11 בפברואר, ביום שבו ניגן מוצרט בבכורה את ק. 466 ונשאר עד 25 באפריל. הוא, כידוע, היה אדם תובעני מאד. ב-13 בפברואר ניגן קונצ'רטו (כנראה ק. 456) בנוכחות הקיסר יוזף השני. ב-15 בפברואר ניגן שוב את ק. 466. ב-18 ניגן בקונצרט צדקה וב-21 ניגן בקונצרט שנערך ע"י האבובן הצרפתי לה ברון. ב-25 בפברואר וב-4 במרץ ניגן שוב בקונצרטי צדקה. מלבד זאת השתתף, עם אביו ועוד שני נגנים בנגינת 3 מן הרביעיות שלו שהוקדשו להיידן, בנוכחות היידן, ונוכח בעוד כמה וכמה קונצרטים של אמנים אחרים. מלבד כל אלה, לימד הרבה מאד שיעורים פרטיים והיה צריך להשגיח על העברת פסנתרו האהוב (מסוג "ואלטר") מביתו למקומות בהם הופיע ו- כן. להלחין את ק. 467.

הקונצ'רטו עצמו אינו מעיד על ה"בוקה ומבולקה" (כפי שמוצרט תאר את התקופה במכתב לאחותו, נאנרל). נהפוך הוא. זוהי יצירה בוגרת, בנויה לתלפיות וללא קיצורי דרך והוא מנוגד באופיו לקונצ'רטו המינורי שקדם לו. בהיר גוונים, חגיגי מרובה חצוצרות ותופים, הוא נוגן לראשונה למחרת השלמתו בבורגתיאטר.

הפרק הראשון, אלגרו מאסטוזו, כתוב בצורת סונטה. התצוגה התזמורתית מרהיבה באיזון שמציג מוצרט בין מרכיבי התזמורת השונים, ובמיוחד המיתרים וכלי הנשיפה מעץ. כניסת הפסנתר היא הנקודה שבה ציפה הקהל לחידושים והמצאות. כאן התזמורת נעצרת, בעוד האבוב והבסון סולו, ולאחר מכן החליל נזכרים בהרהור נוסף ומלווים את הפסנתר בכניסתו. מעתה ואילך יהיה הוא המוביל במוסיקה, לעתים לכיוונים לא מצופים.

האנדנטה התפרסם בשנות השבעים, כשליווה תמונה רומנטית ואיטית במיוחד, סירה צפה על מי האגם,  בסרט אלווירה מאדיגן של הבמאי השוודי בו וידרברג. הוא היה ללהיט מייד והקונצ'רטו כונה מאז, גם בידי אלה שלא שמעו על הסרט –אלווירה מאדיגן. זהו אחד מהשגיו הדגולים של מוצרט בתחום המלודיה. המאזין, כך נדמה, עוצר את נשימתו לאורך המנגינה המתגלגלת ומשתנה באיטיות, על רקע המיתרים המעומעמים, הבס בפיציקטו, וריפוד קבוע של שלישונים, ומקווה שלא יגמר לעולם.

הפינלה, אלגרו ויווצ'ה אסאי, הוא רונדו מוחצן שמערב שנינות, ליריות, ונגיעות קלות של פאתוס – הכל, כיאה למוצרט, באיזון מושלם.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s