3 אריות מוספות ואחת לא

וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756)
אריות לסופרן ולתזמורת

ללא חוקי קניין רוחני וזכויות יוצרים, עשו הליברטיסטים* והמלחינים עד ראשית המאה ה-20, ככל העולה על רוחם, ביצירותיהם שלהם וביצירות אחרים. שוו בנפשכם הפקה של אופרה, שבה פונה הפרימדונה (גברת ראשונה, כן?) אל המנצח, ותובעת ממנו להוסיף לה אריה שתאפשר לה להראות לקהל את יכולותיה. אלה שכתב המלחין לאופרה המקורית אינן טובות מספיק. מאחר שלא מסרבים לפרימדונות, אץ המנצח למצוא מלחין (ומשורר) פנוי, מגיע איתו לעמק השווה באשר לשכרו, ותוך יומיים מקבל אריה חדשה מבריקה. הוא משבץ אותה במקום כלשהו באופרה, עם או בלי התייחסות לעלילה או לרצף המוסיקלי וכולם מרוצים. מוצרט סיפק אריות מוספות כאלה במהירות וה"סחורה" הייתה משובחת, שופרא דשופרא.

שלוש מן האריות כאן הן אריות מוספות:

Chi sà, chi sà, qual sia (K. 582)

Chi sa, chi sa, qual sia                                    

l'affanno del mio bene,

se sdegno, gelosia,

timor, sospetto, amor.

Voi che sapete, o Dei,

I puri affetti miei,

Voi questo dubbio amaro

Toglietemi dal cor.

מי ידע, מי ידע ( ק. 582 )

מי ידע, מי ידע,
מה מטריד את אהובי.
בוז, קנאה,
פחד, חשד, אהבה.

אתם היודעים, הו אלים,
את רגשותי הטהורים
הסירו את החשד המר מלבבי.

Vado, ma dove? oh Dei! (K. 583)

Vado, ma dove? Oh Dei!

Se de' tormenti suoi,

se de' tormenti miei

non sente il ciel pietà!

Tu che mi parli al core,

Guida i miei passi, amore;

Tu quel ritegno or togli

Che dubitar mi fa

אלך, אך לאן? הו אלים! (ק. 583)

אלך, אך לאן? הו אלים!
האם אין בשמיים רחמים
לעינוייך,  לאנחותי?
אהבה,
את המדברת אל ליבי,
הנחי את צעדי,
הסירי את ההיסוס
שגורם לי להטיל ספק.

אריות אלה נכתבו כאריות מוספות לאופרה של ויסנטה מרטין אי סולר (1806-1754) "היהיר טוב הלב". המלחין הספרדי התפרסם בזכות האופרות הקומיות (אופרה בופה) שכתב, וכונה "מוצרט מוולנסיה". אחדות מן האופרות שלו נכתבו לליבריות של לורנצו דה פונטה, הליברטיסט הגאון של מוצרט. "היהיר" נכתב על פי מחזה צרפתי של קרלו גולדוני. האופרה הוצגה לראשונה בוינה ב-1786, אותה שנה שבה הוצגה שם לראשונה גם "נישואי פיגרו". שלוש שנים מאוחר יותר בחר הבורגתיאטר לחדש את שתי האופרות "עם אריות חדשות" ובשני המקרים כתב את האריות מוצרט. זאת משום שמרטין אי סולר היה באותה עת בסנט. פטרבורג, מלחין בחצרה של קתרינה הגדולה.

באריה הראשונה, Chi sa, מאדאמה לוסילה תמהה אם היא אשמה במנהגיו הבוטים של מחזרה. האריה הקצרה והאלגנטית כתובה בשני חלקים (א-ב: ב' מתחיל במילים voi che sapete, משפט מוכר מאד לחובבי מוצרט מ"נישואי פיגרו", מן האריה של כרובינו). בהופעתו הראשונה מסתיים החלק השני בקפיצות גדולות ובכרומטיקה** בנוסח אופרה סריה, ואילו בהופעתו השנייה מרחיב מוצרט מאד את משפט הסיום ונותן בפי הזמרת קולרטורות*** אחדות על מנת לבטא את סערת הנפש שלה – וגם לתת ביטוי ליכולותיה הוירטואוזיות, כראוי לאריה מוספת.

ברבים מן הליברטי שלו לאופרות הקומיות, נהג דה-פונטה לשלב רגעים רציניים. האריה המוספת Vado, ma dove, היא אריה כזאת, ממש כמו Porgi amor   ב"נישואי פיגרו". ברגע כזה, שעוצר לרגע את המהומה הקומית , מתבהרת פתאום לגיבורה איזו אמת עמוקה, על מהות חייה או על מצבה. לה וגם למאזיניה, מתברר, שכל הבוקה ומבולקה, חילופי הזהויות, מי מסדר את מי והריצה הקומית, אינם אלא אמצעי ללמד אותה ואותנו משהו חשוב על החיים. לא היינו מצפים למצוא עומקים כאלה באריה מוספת, ששובצה באופרה מסיבות שאינן אמנותיות (אם לומר זאת בצורה מנומסת). אבל דה-פונטה הוא דה-פונטה ומוצרט הוא מוצרט. והתוצאה – אריה עצובה, איטית, יפהפייה.

Alma grande e nobil core (K. 578)

Alma grande e nobil core

Le tue pari ognor disprezza.

Sono dama al fasto avvezza

E so farmi rispettar.

Va', favella, a quell'ingrato,

Gli dirai che fida io sono.

Ma non merita perdono,

Sì mi voglio vendicar,

Ingrato non merita perdono,

Sì mi voglio vendicar.

נפש גדולה ולב אציל (ק. 578)

נפש גדולה ולב אציל
יבוזו תמיד לאדם כמוך.
אישה אצילה אני, מנומסת,
ויודעת לגרום שיכבדו אותי.

לך אל כפוי הטובה
ואמור לו שנאמנה אני,
אך הוא אינו ראוי למחילה.
כן! רוצה אני לנקום!

Alma grande נכתבה כאריה מוספת לאינטרמצו מוסיקלי בשם "שני הברונים מרוקה אזורה" מאת דומניקו צ'ימרוזה (1801-1749). באריה זו מוכיחה הגיבורה מישהו באמצעות פרודיה על מוסכמות האופרה סריה, בסגנון הרואי. בניגוד גמור לקודמתה, שבה הרגש הטרגי הוא גילוי מצמרר, משתמש מוצרט בכל המאפיינים הדרמטיים המקובלים ומהתל בגיבורה ובמאזיניה. כמי שחוש המידה שלו מושלם, ולעולם לא יכביר חזרות מיותרות או יאריך ללא צורך, מוצרט בהחלט מכביר אמצעים.  באמצעות החזרות על הטקסט, כשהמוסיקה הולכת ונעשית נרגשת יותר, מובילה עצמה הגיבורה לגבהים של זעם ורגשות נקם רק על מנת לסיים את האריה ביציאה בהולה מן הבמה, כשהתזמורת עוד מנגנת את אקורדי הסיום.

  • כותבי הליברטו, "ספר קטן", ליברית, בעברית. הטקסט של האופרה.

** כרומטיקה – נגינה או שירה בחצאי טונים, כמו בין המנענעים הלבנים והשחורים בפסנתר. חצי-טון הוא המרווח הקטן ביותר במוסיקה המערבית.

*** קולרטורה – סילסולים מהירים, קישוטיים, בצלילים גבוהים, בסולמות או בקפיצות קיצוניות.

Parto, ma tu ben mio
מתוך "חסדו של טיטוס" ק. 621
האריה האחרונה איננה אריה מוספת. זוהי אריה מרכזית באופרה "חסדו של טיטוס" אשר למרות משמעותה הגדולה ברצף העלילתי והדרמטי של האופרה, היא עומדת מצויין בפני עצמה, באולם הקונצרטים. האופרה נכתבה בשנת חייו האחרונה של מוצרט, 1791, שנה שבה נכתבו עוד יצירות מופת רבות ובהן האופרה "חליל הקסם" והרקויאם. היא הוזמנה לרגל הכתרתו בפראג של הקיסר לאופולד כמלך בוהמיה, ומוצרט כתבה במשך חדשיים בלבד. האופרה מבוססת על ליברטו של מטאסטזיו, שזכה עד אז לכ-60 הלחנות שונות, והיא מבוססת על מסורת האופרה סריה. ויטליה, בתו של הקיסר המודח ויטליוס רוצה בנקמה על טיטוס. סקסטוס, חברו של טיטוס מאוהב בה והיא מצווה עליו להרוג את חברו ולממש את נקמתה. סקסטוס מתלבט, אך מחליט למלא את מבוקשה. לפני צאתו הוא שר את האריה.

SESTO
Parto, ma tu ben mio,
Meco ritorna in pace;
Sarò qual più ti piace,
Quel che vorrai farò.

Guardami, e tutto oblio,
E a vendicarti io volo;
A questo sguardo solo
Da me sì pensera.
Ah, qual poter, oh Dei!
Donaste alla beltà.

סקסטוס

אלך, אך, יקירתי
עשי עמי שלום.
אהיה מי שתרצי,
אעשה מה שתרצי.

הסתכלי עלי ואשכח הכל,
אעוף לנקום את נקמתך.
אחשוב רק על
אותו מבט.
אה! אלים, איזה כוח
נתתם ליופי?

תפקיד סקסטוס נכתב במקור לטנור. אך משהגיע מוצרט לפראג על מנת להתחיל בחזרת ולהעלות את האופרה בזמן הקצר שניתן לו, גילה כי המפיק, מי שהזמין את האופרה מלכתחילה, הביא להפקה קסטרטו*. מוצרט נאלץ לכתוב מחדש את תפקיד סקסטוס למנעד המתאים לקסטרטו. היום שרות את התפקיד זמרות סופרן שמנעד קולן מקביל לזה של הקסטרטו.

האריה בנויה משלושה חלקים. בראשון חוזר על עצמו הטקסט של הבית הראשון פעמיים, כשבפעם השנייה מצטרף קלרנית סולו, אשר ילווה את האריה מעכשיו עד סופה. בחלק השני גוברת התרגשותו של סקסטוס והוא מתחנן ולו למבט אחד של ויטליה. גם כאן חוזר הטקסט פעמיים כשהמשפט "אותו מבט" מודגש בדרכים שונות. הקלרנית ממשיך ללוות בפיגורות מהירות, כמגביר את ההתרגשות ומעטר אותה. החלק האחרון פותח בתחנונים "הסתכלי עלי", וממשיך בחזרה נוספת על מילות הבית השני, אלא שהפעם ממריא הגיבור-הזמר לגבהים של סילסולי קולרטורה, המשתלבים בסילסולי הקלרנית.

מסורת שילוב כלי סולן באריות היתה קיימת הרבה לפני מוצרט. אצל באך נמצא אריות רבות כאלה עם כלי "אובליגטו" (הכרחי). תפקידו של הכלי הסולן שם ואצל מוצרט אינו בהכרח דומה ונובע מן השוני שבתפיסת המרקם המוסיקלי בשתי התקופות. באריה שלנו תפקידו של הקלרנית הוא ללוות את ההתרחשות המוסיקלית העיקרית, הזמרה. בחלקה האחרון מתקרב תפקידו לזה שבאופרות הבל קנטו  האיטלקיות: להיות בן-זוג ומתחרה ליכולות הקוליות של הזמר.

* קסטרטו – גבר שנעשה בו שינוי פיזיולוגי מסויים אשר כתוצאה ממנו לא התחלף קולו בבגרותו והוא נשאר עם קול גבוה. הקסטרטי שילבו קול ילד גבוה, עם בית חזה של גבר והיו מאד פופולריים. תפקידים רבים שנכתבו עבורם באופרות סריה מושרים כיום על ידי נשים והם ידועים כ"תפקידי מכנסיים".

  • לצערי אינני זוכרת אם קיבלתי את תרגום האריות ממישהו או שמא תרגמתי אותן בעצמי. אם קיבלתי אותם אשמח לתת קרדיט למתרגם האלמוני אם יזדהה.

טלי ירון

מחשבה אחת על “3 אריות מוספות ואחת לא

  1. טלי, ושוב תודה.
    דווקא מוצא חן בעיני ענייני התוספות . לא לחזק את האגו של הפרימדונות/ים אלא מזכיר לי את רעיון האילתור והחופש שלוקחים להם נגני הג׳אז. מין הראוי לעדכן את המאזינים/ צופים ( זכויות וכו) אבל האווירה הפתוחה נחמדה, רק לא להיסחף איתה…. וזה כבר לבעלי ההחלטות, קרי המנצח- הבמאי. והרי חיתוכים זה חוקי (cuts), וכאן – תוספות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s