שבחי התבונה הגבוהה

גוסטב מהלר (1911-1860)
שירים מתוך קרן הפלאים של הנער                   

בשנת 1887, בעודו מעלעל בספרים שונים בספרייתו של קרל פון וובר בלייפציג, נתקל מהלר באוסף קרן הפלאים של הנער בעריכת אכים פון ארנים וקלמנס ברטרנו. הספר שהיה שייך במקורו לסבו של בעל הספריה, המלחין קרל מריה פון וובר, יצא לאור בראשית המאה ה-19 ובישר את הנהייה אחר העממי ברומנטיקה.

ארנים וברטרנו, חברים שנעשו גיסים, אספו מאות שירים עממיים, גרמניים ואוסטרים, במסעותיהם המשותפים. הם כינסו את השירים בשלושה כרכים תחת הכותרת קרן הפלאים של הנער והקדישו את הכרך הראשון לגטה. השירים, חלקם בניסוחם המקורי וחלקם בעריכה כבדה, מקיפים שלוש מאות שנה ומציגים מגוון רחב של נושאים: מזמורים ושירים דתיים, שירי עבודה, רומנסות היסטוריות, שירי שתייה וחיילים, שירי אהבה ונישואין וחרוזים לילדים. האוסף היה למקור התייחסות של לא מעט משוררים גרמניים, ביניהם אייכנדורף והיינה. גטה עצמו המליץ שהספר יהיה בכל בית ואף הביע את תקוותו שהשירים יולחנו. ואכן, אחדים מהם הולחנו בין היתר בידי מנדלסון, שומן, לווה, ברהמס וזמלינסקי.

השירים הפשוטים, הישירים והנאיביים דברו מייד אל ליבו של מהלר. חלקם היו ידועים לו מילדותו והאחרים, אותם לא הכיר, הזכירו לו את צלילי נעוריו: קולות התופים והחצוצרות שנשמעו מן הקסרקטין שליד בית הוריו, חיי החיילים וסבלם, אגדות ושירי ערש ששמע מפי אימו, תזמורות הרחוב והריקודים העממיים.  הוא סימן כמה שירי ערש במטרה להלחינם לילדי מארחו וגם שוחח עליהם עם וובר. הם תכננו אופרה שתכלול שירים מן הקובץ ומהלר אף החל להלחין אחד מהם למטרה זו. הפרוייקט הזה נזנח, אך מהלר טווה סביב קרן הפלאים את רוב המוסיקה שכתב עד סוף המאה וגם לאחר מכן.

אסופת השירים (לא מחזור, אין בין השירים קשר או רציפות תמטית) קרן הפלאים של הנער כולל 12 שירים והוא רק אחד משלוש אסופות שהלחין מהלר לשירים מן האוסף, בליווי תזמורת או פסנתר. בין ארבע הסימפוניות הראשונות שלו, הראשונה מבוססת על מנגינות השירים, ושלוש הבאות (ה-2, 3 ו-4) כוללות פרק מושר המבוסס על שיר מן האוסף. גם בסימפוניות הכליות (6,5 ו-7) נמצא משפטים, ציטוטים ונושאים משירי ה"קרן", שלא לדבר על שירי לכת ומוסיקה צבאית המפוזרים על פני הסימפוניות כולן. אופיים הסימפוני של השירים, ניכר בהיקפם ובטכניקת ההלחנה שלהם. אין זה מקרה שהשירים הזינו את הסימפוניות והעסיקו את מהלר כל ימיו. השירים מבוצעים גם כאסופה וגם כיחידים.

לדברי ההסבר הקצרים על השירים אני מוסיפה בתודה מתרגומיה הנפלאים של חברתי חמוטל עתריה.

כאשר חצוצרות יריעו
מהלר משתמש בחומרים מנוגדים המייצגים את גיבורי השיר. החייל המת (או העומד למות) – באמצעות תרועות מעומעמות ושהויות והנערה – באמצעות מקצב מחול הלנדלר (מעין ואלס אוסטרי כפרי).

"מִי זֶה בַּחוּץ שָׁם, נוֹקֵש עַל דַּלְתִּי?

זָהִיר, וּבְשֶׁקֶט מֵעִיר אוֹתִי?”

"אֲני הוּא, יַלְדֹנֶת, אָהוּב לִבֵּךְ,

הוֹ, עוּרִי, פִּתְחִי לִי דַּלְתֵּךְְ!

כַּמָּה זְמָן אֲחַכֶּה עוֹד כָּךְ?

כִּי לִרְאוֹתֵךְ אֲנִי מֻכְרָח!

אָדֹם הָאֹפֶק בַּמִּזְרָח

וְגַם כּוֹכָב אַחֲרוֹן דָעַךְ…

חָמוּדָתִי, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ!”

חִישׁ-קַל זִנְּקָה מִמִּטָּתָהּ:

"מַחְמַל-נַפְשִׁי, הַאִם זֶה אַתָּה?

הַמְתָּנַתְךָ – הַאִם הָיְתָּה

רַבָּה וּמְמֻשֶּׁכֶת?”

אֵלָיו הוֹשִׁיטָה יָד צְחוֹרָה,

(הַרְחֵק – זָמִיר סִלְסֵל שִׁירָה….)

הַנַעֲרָה בָּכְתָּה מָרָה.

"אַל-נָא תִּבְכִּי,” הוּא מִתְחַנֵּן,

"תַחְלֹף שָׁנָה – וְנִתְחַתֵּן.

אֶת מִלָּתִי אֲנִי נוֹתֵן!

כִּי אֲהוּבָה כָּמוֹךְ עוֹד אֵין!

וְרַק לִי אַתְּ שַׁיֶּכֶת!

לַמִּלְחֲמָה, לַמֶּרְחָקִים,

אֶל הַכָּרִים הַיְּרֻקִּים…

כַּאֲשֶׁר חֲצוֹצְרוֹת אֶל הַדֶּגֶל יַרִיעוּ

שָׁם הוּא בֵּיתִי. בּירַק-עֵשֶׂב בֵּיתִי-הוּא!”

אגדת ריין זעירה
שיר מרובה בתים במקצב הלנדלר. המוסיקה עוקבת אחרי הסימטריה שבמבנה השירי. הטקסט טירולי, עם תוספות של אחד או שני העורכים.

מַה'כְפַּת רַיְין אוֹ נֶקַּר לִרְעוֹת אֶת עֶדְרִי,

הַיּוֹם יֵשׁ… מָחָר – מִסְתַּלֵּק בָּחוּרִי.

קֵהֵה מַגָּלִי – מַה הַטַּעַם לִקְצֹר?

נָטַש מַחְמָלִי וְעָזַב; לֹא יַחְזֹר.

הַצֹּאן אֶל גְדַת נֶקַר (אוֹ רַיְין) אָז אוֹלִיךְ

טַבַּעַת זָהָב לִי – הַמַּיְמָה אַשְּלִיךְ!

שׁוֹקַעַת בַּרַיְין וְצוֹלֶלֶת לָהּ שָּם,

וְשָׁטָה בַּזֶרֶם…טוֹבַעַת בַּיָּם.

שָׁם דָּג יִבְלָעֶנָּה, וְאָז יִלַּכֵד /וְרֶשֶׁת לוֹכְדָּה

יֻגַּש לַמַּלְכָּה בְּיוֹם חַג וּמוֹעֵד. /בְּיוֹם חַג לִסְעוּדָה

"שֶׁל מִי הַטַּבַּעַת?” – הַמֶּלֶךְ יִתְמַהּ

אוֹמֵר נַעֲרִי: “הִיא שֶׁלִּי! אֶלָּא-מַה!”

יִדְלֹג מִמֶּרְחָק עַל הָרִים מַחְמָדִי,

יָשִׁיב הַטַבַּעַת, יִתֵּן בְּיָדִי.

בָּרַיְין אוֹ בַּנֶקַּר – תָּמִיד הַיְנוּ-הָךְ:

כִּי שׁוּב הַטַּבַּעַת לַמַּיִם תֻּשְׁלַךְ!

טרחנות מיותרת
שיר קליל, עם נגיעה של ציניות ואירוניה, שבו הנערה אינה רוצה דבר ממה שיש לנער להציע. לעתים השיר מושר כדואט.

היא: בּוֹא, מַחְמָדִי, נֵצֵא לָאָחוּ…

בּוֹא, נֵצֵא, (אִם תִּרְצֶה),

כָּל טַלְיוֹתַי, נָפוֹצוּ,בָּרָחוּ,

בּוֹא, נוּ, בּוֹא!

מָתוֹק, חָמוּד שֶׁלִי, נוּ, בּוֹא!

תֵּצֵא אִתִּי, תִּרְאֶה…כְּדַאי…..

הוא: נוּדְנִיקִית; דַּי כְּבָר דַּי! לֹא בָּא לִי! דַּי!

היא: אָז אוּלַי…קְצָת לְנַשְׁנֵשׁ דְּבָרִים-טוֹבִים… יֵשׁ לִי כָּאֵלֶּה…

רַק תַּגִּיד! רַק תַּגִּיד!

כוֹלֶסְטְרוֹל – מְחוֹלֵל פֶּלֶא!

שׁוֹקוֹלָד יֵשׁ תָּמִיד!

יֵשׁ הַרְבֵּה…וּמְשֻׁבַּח…

קַח, חָמוּד! קַח! רַק קַח!

הוא: נוּדְנִיקִית, לֹא רוֹצֶה כְּלוּם מִשֶּׁלָּךְ!

היא: קַח! כִּי לִבִּי, הוּא שֶלְךָ!

וְאוֹהַב אוֹתְךָ לַנֶּצַח!

נֶּצַח… נֶּצַח….נֶּצַח….

קַח! קַח! קַח!

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ!!

הוא: נוּדְנִיקִית! אַל תִּטְחֲנִי-לִי! תְּנִי מְנוּחָה!!

ומי זה את השיר-שירון הגה?
שירון אהבה קומי נוסף, הקצר והפשוט שבשירים. מקצב הלנדלר ורמזים ליודל בקול, מוכפלים ע"י התזמורת.

בַּפִּסְגָה, עַל רֹאשׁ הָהָר

יֵשׁ שָׁם בַּיִת נֶהֱדָר, נֶהֱדָר.

מִבְּעַד מְחִיצָה

עַלְמָה מְצִיצָה,

כִּי אֵין עוֹד אִישׁ בַּבַּיִּת.

לְבַד, לְבַד בַּבַּיִּת.

זוֹ בַּת-הַמּוֹזֵג שָׁם,

רַק הִיא לְבַדָהּ,

בְּאָחוּ יָרֹק, יְחִידָה.

לִבִּי מְבַקֵּשׁ,

בּוֹעֵר הוּא בָּאֵש,

שׁוֹתֵת וּפָצוּעַ –

הוֹ, עֶלֶם עִקֵּשׁ.

אֶת שְׁתַיִם-שְׂפָתֶיךָ

אַל פִּי, הוֹ, הַגֵּשׁ!

חָכְמָה לַשּׁוֹטִים

וּתְחִיָּה לַמֵתִים

נַשֵּׁק! – כִּי בְּרִיאוּת הִיא

לַלֵּב הָאוֹהֵב, הָרוֹגֵשׁ.

אָז מִי אֶת הַזֶּמֶר הֵבִיא מֵרָחוֹק?

שְׁלֹשָׁה אַוָּזִים,

(בִּרְצִינוּת, לֹא בִּצְחוֹק!)

לָבָן הָאֶחָד, וּשְׁנַיִם –

הֵם אֲפֹרֵי כְּנָפַיִם.

– – –

וּמִי שֶׁלֹא יוֹדֵעַ

אֶת הַשִּׁיר לְגַעְגֵּעַ,

לֹא צָרִיך שֶׁיִשְׁתַּגֵּעַ –

….שֶׁיִשְׁרֹק!

חיים ארציים
דו שיח נואש בין בת רעבה ואימה (בתרגום, מטעמי משקל – בן), נע בין הזדהות עם אומללותם של עובדי האדמה העניים ובין ביקורת מסויימת על האם הדוחה את הפצרותיה של ביתה עד שמאוחר מדי. השיר מזכיר, אולי במודע, את שירו של שוברט לטקסט של גטה, שר היער. הזמר/ת מבצע/ת מעין אופרה בזעיר אנפין כשהיא/הוא שר/ה את תפקיד המספר, הילדה והאם. גם הקצב הבלתי נלאה בליווי וההבחנה המלודית בין התפקידים מזכירים את שירו של שוברט.

"אִמָּא, רָעֵב אֲנִי, בֶּאֱמֶת!

לֶחֶם תְּנִי, אוֹ אֲנִי מֵת!”

"בְּנִי עֵת לַכֹּל! בְּהִילוּת – מִשָׂטָן:

מָחָר נִזְרַע אֶת הַדָּגָן.”

עֵת בַּתֶּלֶם גַּרְעִין בְּדִמְעָה נִזְרַע

שׁוּב הַיֶּלֶד קָבַל מָרָה:

"אִמָּא, רָעֵב אֲנִי, בֶּאֱמֶת!

לֶחֶם תְּנִי, אוֹ אֲנִי מֵת!”

"סַבְלָנוּת מִצְרָךְ נָדִיר!

חַכֵּה אַךְ מְעַט, וְיָבֹא הַקָּצִיר!”

כְּשֶׁנִקְצְרָה הַתְּבוּאָה בְּרִנָּה –

קָצְרָה כְּבָר רוּחוֹ, וְגָבְרָה הַתְּלוּנָה:

"אִמָּא, רָעֵב אֲנִי, בֶּאֱמֶת!

לֶחֶם תְּנִי, אוֹ אֲנִי מֵת!”

אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? – עַל יִצְרוֹ אִם יִגְבַּר!

חַכֵּה אַךְ מְעַט, וְנָדוּשׁ אֶת הַבָּר.”

נָדוֹשׁ הַדָּגָן, מוֹץ לָרוּחַ הֻפְרַח,

הַיֶּלֶד, נִרְגַּן, וּבוֹכֶה בְּקוֹל רַךְ:

"אִמָּא, רָעֵב אֲנֹכִי, בֶּאֱמֶת!

לֶחֶם תְּנִי, אוֹ אֲנִי מֵת!”

הַמְתֵּן עוֹד מְעַט; הַלֶּחֶם יוּכַן!

מָחָר הַטּוֹחֵן לְקֶמַח יִטְחַן.”

מְלֶאכֶת טוֹחֵן עָלְתָה יָפֶה.

מוּתָשׁ וְנִשְׁבָּר. קוֹל-הַיֶּלֶד רָפֶה:

"אִמָּא, רָעֵב אֲנֹכִי, בֶּאֱמֶת!

שֶׁבֶר שִׁבְרִי לִי – אוֹ אֲנִי מֵת!”

חַכֵּה! אַךְ הַפַּעַם, יַלְדִי הַיָּקָר!

מָחָר תֵּאָפֶה מִן הַקֶּמַח כִּכָּר!”

כְּשֶׁלֶחֶם תָּפַח, נֶאֱפָה בַּתָּנוּר –

הַיֶּלֶד לְפֶגֶר הָפַךְ: מֵת גָּמוּר.”

שבחי התבונה הגבוהה
שיר קומי ואבסורדי שבו שופט החמור בתחרות שירה בין הקוקייה והזמיר. הוא בוחר בקוקייה משום שהיא שרה באופן "מסודר". בגירסה קודמת, במקרה שמישהו פספס את הנקודה, קרא מהלר לשיר "בשבחי המבקר".

קוּקִית נוֹעֶזֶת וְזָמִיר

הִתְנַצְחוּ תָּדִיר,

קוֹל מִי עָרֵב יוֹתֵר

וְמִי מֵטִיב לָשִׁיר.

וּמִי מֵהֵן כְּלִילַת שְׁלֵמוּת

בְּכָל רָזֵי הָאָמָנוּת –

תִּזְכֶּה בַּתַּחֲרוּת.

הַקּוּקִיָּה זָקְפָה מָקוֹר:

"מַה דַעֲתְךָ לִבְחוֹר

פּוֹסֵק אָנִין, כְּלוֹמַר: חֲמוֹר,

וְהוּא יִבְרֹר!

אָזְנַיִים שְּתַיִּם לוֹ גְּדוֹלוֹת,

כֹּה גְּדוֹלוֹת, מְעוּלוֹת!

יִשְׁפֹּט רוֹבֵץ-בֵּין-משְׁפְּתָיִם

מִי טוֹב – מִן הַשְּתַיִּם.

חִישׁ-קַל הֵן עָפוּ לַדַּיָּן,

וְשָׂחוּ לוֹ מַה הָעִנְיָן,

וְהוּא נֵאוֹת לִשְׁמֹעַ.

בְּסִלְסוּל עָנֹג הַזָּמִיר פָּצַח…

חֲמוֹר אָז סָח: “זֶה צוֹרֵם כָּל כָּך! זֶה צוֹרֵם כָּל כָּך!

אִי-אָה, אִי-אָה,

חוֹר בָּרֹאשׁ וּבִלְבּוּל מֹחַ!”

מִתְמוֹדֶדֶת שְׁנִיָּה – הִיא הַקּוּקִיָּה:

"אֵיזֶה דִיקְצְיָה בְּרִיאָה! אֵיזֶה טֶרְצָה נְקִיָּה!”

מִתְמוֹגֵג וְנִסְעָר, הַחֲמוֹר נָעַר:

"דַי! דַי!

עַכְשָו אֶשָּׂא דְּבָרַי – וְאַכְרִיעַ!

זָמִיר… – לֹא מִי-יוֹדֵעַ-מָה…

אֲבָל קוּקִיָּה –

הִיא מַדְהִימָה! הִיא מַדְהִימָה!

בַּקֶּטַע הָהוֹרֵס שֶׁהִיא הֵבִיאָה!

לְפִי מֵיטָב אַבְחָנָתִי, שִׁפּוּטִי, תְּבוּנָתִי,

הַקּוּקִיָּה – לַאֲלִיפוּת! זוֹכָה הִיא בַּגָּבִיעַַ!”

"קו-קו! קו-קו!”

"אי-יה!”

תרגומים ונוסחים עבריים בידי חמוטל עתריה,
hamutal.atariah@gmail.com
כל הזכויות שמורות
אין להעתיק, לסרוק, לצלם או להשתמש בתרגומים ללא רשות המתרגמת.

טלי ירון

לא כל השירים מלמעלה מופיעים כאן, אבל איזה אוצר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s