מז'ור או מינור?

קרל מריה פון ובר (1786-1826)
קונצ'רטו לבסון ולתזמורת בפה מז'ור, אופ. 75.

אלגרו נון טרופו
אדג'ו
רונדו: אלגרו

כיום, איננו משמיעים את שמו של קרל מריה פון ובר בנשימה אחת עם, נגיד, באך, מוצרט, היידן, בטהובן. הוא לא צלח היטב את כמעט 200 השנים שחלפו מאז מותו. אך בתקופתו, ויותר מכך, במבט היסטורי – וובר היה מלחין חשוב מאד. איש רנסאנס המגלם באישיותו, במוסיקה שלו (במיוחד באופרות) ובתחומי העניין שלו את נקודת המוצא של הרומנטיקה. מלחין, מנצח (ראשון לנצח על תזמורת לא מן הכלי, פסנתר או כינור, שעליו ניגן), פסנתרן וירטואוז, גיטריסט, מבקר מוסיקה, סופר, חוקר שירי עם, יוצר ליטוגרפיות, ומי שהשפיע מאד על מלחינים כמו שופן, ליסט, ומנדלסון ועל אופרות של מאיירבר, ואגנר וגלינקה. השפעתו מגיעה עד למאה ה-20, כאשר סטרווינסקי לומד ממנו את צורת הקונצ'רטינו והינדמית מעבד יצירות שלו. האופרה שלו יולאנטה הוכרזה ע"י החוקרים כאופרה הרומנטית הראשונה, אך גם לפריישוץ ואוברון משקל משמעותי מאד בפיתוח האופרה הרומנטית הגרמנית, בנושאיהן המיוערים והעל-טבעיים.

וובר כתב הרבה לכלי נשיפה מעץ (ולא רק – בקונצ'רטו שלו לקרן נדרש הקרנן ליצר שני צלילים בו זמנית – אחד בנשיפה בכלי והשני בהמהום. חדשנות מפליגה שמזכירה את את בריו ומלחינים אחרים במאה ה-20). הקלרנית, כנראה היה חביב עליו במיוחד והוא כתב לו 2 קונצ'רטי, קונצ'רטינו, חמישייה ודואו קונצ'רטנטה.  הקונצ'רטו לבסון הוזמן ממנו ע"י הבסוניסט גאורג פרידריך בראנדט, והולחן בשנת 1811. בשנת 1822 ערך את הקונצ'רטו לדפוס והכניס בו מספר שינויים, רובם קשורים בטכניקת הנגינה בכלי הסולן ובהרחבת חלקי התזמורת. הוא גם שינה את הנושא השני של הפרק הראשון ממינור למז'ור, מה שלא מצא חן בעיני נגני בסון רבים והם מנגנים דווקא את הגירסה הראשונה, הרומנטית יותר.

הפרק הראשון, אלגרו נון טרופו, בנוי בצורת סונטה, ללא חריגות: התזמורת מציגה שני נושאים מנוגדים  – האחד בעל אופי צבאי והשני לירי יותר (ואולי גם מינורי). הבסון מתייחס לנושאים אלה עם ליווי קל של התזמורת. בחלק הפיתוח מדגיש וובר את מנגינת הלכת והבסון מפליא במעברים וירטואוזיים וקטעי בראבורה. הפרק מסתיים במחזר (חזרת הנושאים הראשונים, עם שינוי הרמוני) ובקודה, ללא קדנצה.

הפרק השני, אדג'ו, הוא, כמקובל, שירתי ולירי, בנוי מצורה תלת-חלקי, כשבחלק האמצעי הבסון מלווה בקרן. אם אך היה וובר מצמיד לפרק מילים הייתה זו אריה לכל דבר מתוך אחת מן האופרות שלו. לפני סיום הפרק, ממש כמו באריה, יש לבסון קדנצה (נגינה ללא ליווי שבה מראה הסולן את יכולותיו) קצרה.

בפרק האחרון, רונדו: אלגרו, מציג הבסון את נושא (או פזמון) הרונדו, חוזר ומפרש אותו חליפות עם התזמורת ועם האפיזודות הנוספות שצצות בין חזרת הפזמון האחת לרעותה. גם כאן וובר תובע מן הסולן שלו טכניקה מצויינת ויכולת לירית, בה בעת.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s