מוסיקאי של מוסיקאים

פאול הינדמית (1963-1895)
מוסיקה קאמרית מס' 1, אופ. 24/1

Sehr schnell und wild
Mäßig schnell Halbe
Quartett: Sehr langsam und mit Ausdruck
Finale: Lebhaft

הינדמית היה מהפכן אקדמי. מוסיקאי למוסיקאים. הוא החל את דרכו במוסיקה פוסט-רומנטית, חלף בקצרה דרך האקספרסיוניזם וליד שנברג, ונשא את דגל המוסיקה הגרמנית על צורותיה וסגנונותיה (אבל במיוחד סגנונה של תקופת הבארוק ובראשה באך) במשך שני השלישים הראשונים של המאה ה-20. אל מול מלחינים (שהם תנועות) אדירים כמו סטרווינסקי, פרוקופייב ושוסטקוביץ מחד ושנברג ותלמידיו מאידך, הינדמית העז ליצור ולבסס תיאוריה מוסיקלית אחרת. הוא אינו "שובר את הכלים" כמו שנברג, ובשום פנים אינו מוותר על המוסיקה הטונלית. אבל בסופו של דבר – משום הדרך שבה בחר לקרוא את המרווחים והאקורדים ולהציב אותם בסדר לפי מידת הקונסוננטיות (נעים לאוזן) או הדיסוננטיות שלהם – יצירותיו אינן קלות (וגם לא "נעימות") להאזנה. הן דורשות מידה רבה של התמדה וחמודותיה מתגלות עם הזמן.

בין השנים 1921 ו-1928 הינדמית כתב סדרה של 8 יצירות בשם "מוסיקה קאמרית". שתי הראשונות (אופ. 24 1 ו-2) כתובות לאנסמבלים קטנים (12 ו-5 כלים); מס' 2-7 הן להרכב גדול ולמעשה הן קונצ'רטי, כך גם מופיע בכותרת המשנה שלהן. קיבוצן של יצירות אלה תחת הכותרת "מוסיקה קאמרית" מעידה על תפישה שונה של המושג. לא עוד הרכב קטן שהוא מיקרוקוסמוס של כתיבה סימפונית מחד ומעמת כלי סולו זה מול זה מאידך, כפי שהיה נהוג במאה ה-19, אלא יציקת הסימפוניה, הקונצ'רטו והמוסיקה הקאמרית לכלי אחד הבודק אותן מזווית חדשה.

דווקא מוסיקה קאמרית מס' 1 מפתיעה ב"קליטותה". נמצא בה ערבוב של רעיונות שונים שהתרוצצו באווירה של אירופה בעת כתיבתה: דאדא (הסירנה בסוף הפרק הרביעי), מוסיקה מכאנית, שמגיבה לתיעוש המתגבר ולפוטוריזם באמנות הפלסטית, צלילי קברט ומיוזיק-הול האופייניים לברלין של שנות העשרים, נגינה בו-זמנית של מוסיקה בסולמות שונים (פוליטונליות) ועוד.

מוסיקה קאמרית מס' 1 כתוב ל-12 כלים סולנים: חליל, קלרנית, בסון, חצוצרה, אקורדיון, פסנתר, קסילופון, חמישיית כלי קשת וכלי נקישה. צרופי הכלים הבלתי צפויים וקטעי הסולו של הכלים השונים מציעים דרך רעננה וייחודית לשמיעתם מחדש. בפרק הראשון הקצרצר והמהיר מבליחים צלילי כלי הקשת במעין פרודיה על מוסיקה סנטימנטלית וכלי הנשיפה חוזרים על תפקידם באירוניה. מסביב להם מרקם דחוס של פעילות בלתי פוסקת. הפרק השני פותח במעין טנגו, ובהמשך נרקמת אווירה סאטירית, עם קטעי מנגינות מחוץ לסולם. הפרק השלישי, איטי מאד , כתוב לשלושה כלי נשיפה מעץ ולמצילה. כמעט ואיננו שומעים את הכלים מנגנים ביחד, והפרק מתרקם לו לאיטו סביב מונולוגים או דיאלוגים של שניים מן הכלים כשהמצילה מגיבה בצליל בודד, כפעמון, פה ושם. בפרק האחרון אנו חוזרים לאווירה המכאנית ובתנועה מתמדת עם קטעי סולו של הפסנתר, האקורדיון והקסילופון ולבסוף החצוצרה במעין פוקסטרוט. הפרק מסתיים כאמור בסירנה, שבאה, אולי, לפזר את ההתפרעות.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s