אריאדנה בנקסוס

יוזף היידן (1809-1732 )
אריאדנה בנקסוס, קנטטה, הוב. XXVIb:2

רצ'יטטיב
אריה
רצ'יטטיב
אריה

היידן כתב מספר רב של שירים. רבים מהם היו מאד פופולריים בלונדון, בעת ביקוריו המפורסמים שם, וגם בווינה, לאחר מכן. בנסותו לרכוב על גל ההצלחה הזה, כתב היידן מספר קנטטות *  קצרות, חילוניות, על נושאים קלאסיים. לרוב הולחנו הקנטטות הללו לקול ולפסנתר, וברובן טמון הגרעין להרחבתן ליצירות דרמטיות בגודל מלא בלווי תזמורת. רוב המאפיינים של יצירות כאלה נוכח בקנטטות ודי ברור שהיידן אכן התכוון להרחיבן בבוא היום ולמצות מהן את הפוטנציאל המסחרי הטמון בהן.

על נסיבות כתיבתה של הקנטטה אריאדנה בנקסוס לא ידוע הרבה. היא נכתבה ב-1789 או ב-1790, אך לא נותרו על כך עדויות. מה שכן ידוע הוא שהיידן אכן התכוון לתזמרה, משום שהוא כתב על כך למו"ל ג'והן בלנד ב-12 באפריל, 1790. אך גם ללא העדות הזאת, למי שמאזין לגרסה לפסנתר ברור שהיא נועדה לתזמור. ליווי הפסנתר לקול השר, במיוחד ברצ'יטטיבים ** הוא בעל אופי תזמורתי. היידן משתמש בכל המאפיינים של רצ'יטטיב אקומפניאטו (רצ'יטטיב מלווה): אקורדים דרמטיים, ריצות של סולמות עולים ויורדים שנועדו להעצמת הדרמה. הכל – למעט ניצול גווניה של התזמורת עצמה. הרצ'יטטביב אקומפנייטו יימצא בדרך כלל באופרות רציניות של המאה ה-18 (אופרה סריה). הוא מתאים לנושאים הדרמטיים שמעסיקים סוגה אופראית זו בדרך כלל, הלא הם הנושאים המיתולוגיים הקלאסיים. גם סיפורה של אריאדנה הוא נושא כזה ומובן שהיידן בוחר לטפל בו בשפת האופרה סריה.

אריאדנה הייתה בתו של מינוס מלך כרתים. היא הצילה את תזאוס ממוות בידי המינוטאור, בנתנה לו חרב וסליל של צמר, על מנת שימצא בעזרתו את דרכו החוצה מן הלבירינת. לאחר שתזאוס הרג את המינוטאור וניצל, הפליג עם נעריו ועם אריאדנה, לה נשבע לאהבה, לאי נקסוס. כשהתעוררה אריאדנה בבוקר, נוכחה לדעת שתזאוס נמלט עם ספינתו ונעריו והשאירה בודדה על האי. בסופו של דבר נישאה אריאדנה לדיוניסוס וילדה לו ילדים. רגע הגילוי שתזאוס בגד באריאדנה הוא רגע דרמטי מאין כמותו שהזין יצירות מוסיקליות רבות ממונטוורדי, דרך ריכארד שטראוס וקרל אורף ועד לד זפלין.

הטקסט האיטלקי (של משורר לא ידוע) מתאים ברוחו ובשפתו לרוחה של האופרה סריה וכך גם המבנה המוסיקלי. הקנטטה מורכבת שני צמדי רצ'יטטיבים ואריות, באחד מגלה אריאדנה שהיא לבדה, אך היא עדיין שרוייה בקסמיי האהבה, בטוחה שעוד רגע תזאוס יצוץ לו.  במהלך הרצ'יטטיב השני, רואה אריאדנה את ספינתו של תזאוס מסתלקת וברור לה שבגד בה. העלבון והכעס ניצתים ונעשים הרגשות המרכזיים בחלקו האחרון של הרצ'יטטיב, ובאריה. חלקה האחרון של האריה, במינור, מביא את רוח "הסער והפרץ" הרונמטיים שצצו פה ושם בכתיבתו של היידן (וגם של מוצרט). כאן גם תוכל הזמרת להביא לידי ביטוי את היכולות הדרמטיות והטכניות שלה.

*קנטטה – יצירה שנועדה לשירה (cantare  = לשיר, באיטלקית ) להבדיל מסונטה – יצירה שנועדה לנגינה (suonare = לנגן).

**רצ'יטטיב – אותו "דיבור – שירה" שמשמש את מלחיני האופרות לקטעי הדיאלוג באופרה. הוא מולחן לפי הנגינה של השפה ועליו לבטא את הטקסט גם מבחינה רגשית. הטקסט של הרצ'יטטיבים אינו שקול ואינו מחורז, הוא כתוב בפרוזה, והמוסיקה שלו, לכן, איננה מנגינה יפה וסימטרית אלא משתנה כל הזמן. הכלי המלווה (כלי מיתר או מקלדת במקרה של רצ'יטטיב סקו, יבש) או התזמורת (במקרה של רצ'יטטיב אקומפנייטו, מלווה) מספקים את סימני הפיסוק והדגשים דרמטיים.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s