סיבוב הבורג

בנג'מין בריטן (1913-1976)
בטבעת החנק

אופרה בפרולוג ושתי מערכות
ליברית: מייפאני פייפר על-פי נובלה מאת הנרי ג'יימס
בכורה: תיאטרון לה פניצ'ה בוונציה, 14 ספטמבר 1954

*הערה בנוגע לשם האופרה: שם הנובלה של ג'יימס ושם האופרה במקור הוא The Turn of the Screw  – "סיבוב הבורג". בשני התרגומים של הנובלה לעברית לא תורגם השם באופן מילולי. מרים אורן (1967, ספריית תרמיל) תרגמה "בטבעת החנק" ואילו אופירה רהט (2002, בבל) תרגמה "פיתול כפול". בעקבות התרגום הישן יותר נקראת גם האופרה בישראל בטבעת החנק (לטעמי בצדק, משום שהתרגום הזה מעביר בצורה מדויקת יותר את הכוונה: הידוק מתקדם של החנק, הגברה מתמדת של האימה. בפיתול כפול נעדרת המשמעות המתמשכת שישנה בתרגום האחר).

בריטן הלחין את בטבעת החנק, האופרה הקאמרית השלישית שלו, להזמנת הביאנלה של ונציה. הצגת הבכורה נערכה בתיאטרון לה פניצ'ה ב 14.9.1954 ושלושה שבועות אחר כך בלונדון. הרעיון להלחין אופרה על-פי נובלת האימים של הנרי ג'יימס (ראה אור לראשונה ב-1898) הועלה על-ידי מייפאני פייפר, שגם כתבה את הליברית.

עלילת האופרה עוסקת בשני ילדים באנגליה הוויקטוריאנית, אח ואחות, המתגוררים בבליי, אחוזה במחוז אסקס, הנתונה להשפעתן של רוחותיהם של המשרת לשעבר בבית האחוזה ומטפלת שפיתה. המטפלת החדשה, שזה עתה הגיעה לבית, מגלה מה קורה ומנסה לפעול, עם תוצאות טרגיות. ג'יימס לא פרט מה בדיוק קורה בין הרודפים והנרדפים. מן האופרה נרמזים יחסים ארוטיים ("The ceremony of innocence is drowned", שורה הלקוחה דווקא לא מן הנובלה אלא משירו של וויליאם באטלר ייטס, The second Comming), אך נוכחות הרוע ניכרת יותר דווקא משום שאינה מתוארת בפרוטרוט. בסיפור, הרוחות אינן מדברות לעולם. באופרה הן שרות. הקורא אינו מדווח אם הרוחות באמת קיימות או שהן פרי רוחה של המטפלת. בריטן ופייפר משאירים את השאלה פתוחה. הם אינם מפרשים את הסיפור במובן הפרוידיאני, אלא מעתיקים אותו למדיום אחר. הרוחות ללא ספק מוחשיות מאד לבריטן, שהי הוא כותב להן מוסיקה נפלאה ומורה שעליהן להיראות על הבמה. למוסיקה של קוינט, המשרת (תפקיד שנכתב לפיטר פירס, זמר טנור ובן זוגו של בריטן), הוא שיווה כוח כמעט על-טבעי באמצעות השימוש במליסמה – סלסול הקול הארוך, במיוחד כשמצוין שמו של הילד, מיילס. המוסיקה של הרוחות מאד מפתה ומזכירה מבחינה זו את תפקידו של שר היער בשיר של שוברט וגתה.

בריטן התכוון לתת לאופרה שם שונה, אך הוא גילה ששם הנובלה המקורי ("סיבוב הבורג") מתאר באופן מדוייק את המבנה המוסיקלי שלה. בריטן ייחס חשיבות רבה ביותר לטקסטים שאותם הלחין ולקשר ההדור בינם לבין הצורה המוסיקלית. בבטבעת החנק הוא מגיע לשיא ביצירת מבנה מוסיקלי שאינו רק תואם את מבנה הסיפור ותכנו, אלא גם מעצים אותו מאד.

המתח באופרה הולך וגדל במשך כל היצירה על-ידי "סיבובים" של "הבורג" המוסיקלי – באמצעות צורת הווריאציה. האופרה כולל פרולוג ושתי מערכות המחזיקות 15 תמונות, הקשורות זו לזו ב-16 אינטרלודים תזמורתיים (|נושא + 15 ווריאציות). הנושא ("הבורג") הוא בעל 12 צלילים, אבל אינו מטופל בשיטת 12 הטונים של שנברג, וגם אינו כזה באופיו. חזרתו של הנושא, בדמויותיו השונות בכל אחת מן הווריאציות, יוצר מצד אחד שיבה אל המוכר, ומצד שני מאפשר ניצול היכרות זו של המאזין עם הנושא הבסיסי לשינויים בעצמה, גוון, מהירות והרמוניה שמגבירים את המתח בצורה איטית, אך עקבית וברורה.

האופרה כתובה לתזמורת קאמרית , והשימוש בה הוא מן היפים ורבי הדמיון ביותר ביצירותיו של בריטן. השימוש בנבל ובגוונים הנמוכים של כלי הנשיפה מעץ מרשים במיוחד ואהבתו של בריטן לפעמונים ניכרת ומקנה ליצירה אופי מסתורי. תפקיד המטפלת דורש מיומנות רבה ביותר גם מן הבחינה הקולית וגם מן הבחינה הדרמטית. מעטים המלחינים שהבינו טוב מבריטן את היכולת הטמונה בקול ילד, והתפקיד של מיילס הוא תובעני במיוחד ומאפשר ביטוי רב גוני.

בריטן מביא עמו לאופרה זו, כמו לרבות מיצירותיו האחרות, את המסורת העשירה של תרבות השירה האנגלית יחד עם שפתו החדישה והמיוחדת במינה; את ההישענות על צורות מוסיקליות מסורתיות יחד עם פיתוח לצרכים דרמתיים לא מקובלים; את כלי התזמורת המסורתיים בצרופים חדשניים ומפתיעים. כל אלה, בצד רגישותו המיוחדת לטקסט ולדרמה ותשומת לבו לקולות צעירים – חוברים יחדיו ליצירת אופרה מסקרנת, מרגשת ומפעימה.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s