"של פעמונים"

ארבו פרת (נ. 1935)
פראטרס

המלחין האסטוני ארבו פרת נמנה על האסכולה המינימליסטית אשר, כמובן משמה, מנסה לצקת תוכן רב ביותר באמצעים דלים ביותר. העיקרון הזה משאיר רק את מה שהכרחי בהחלט ומוותר על כל מה שאיננו הכרחי, כמו קישוטים, הכפלות, כרומטיות (גוונים) וכל הכברה אחרת. מהו "הכרחי" נתון לויכוח. אחדים מן המינימליסטים (כמו פיליפ גלאס, המוכר יותר) צמצמו את רוב האלמנטים מלבד החזרה, ובגללם המינימליזם הפך למעין מנטרה החוזרת על עצמה. משום כך אומצו ע"י מחפשי הארה למיניהם, שדימו לראות בצמצום מחד ובחזרות הבלתי פוסקות דבר מה מיסטי.

גם אצל ארבו פרת קיים האלמנט המיסטי. לאחר לימודיו כתב בסגנונם של שוסטקוביץ', פרוקופייב וברטוק, ואח"כ פנה לשיטת 12 הטונים של שנברג. משבר כתיבה הוליכו לחקירת המוסיקה האמנותית האירופית המוקדמת, שירה גרגוריאנית, היווצרות הפוליפוניה ומוסיקה של הרנסאנס. מששב משתיקה ארוכת שנים, בשנת 1976, יצר את טכניקת ה"טינטינאבולי" (בלטינית "של פעמונים"). המוסיקה הכתובה בטכניקה זו היא בדרך כלל בת שני קולות. האחד מנגן רצף של אקורדים משולשים (אקורד משולש בנוי משתי טרצות, זו על גבי זו והוא אבן היסוד של ההרמוניה במוסיקה המערבית. טרצה היא מרווח בן 3 צלילים) שבורים (כל צליל לחוד) ואילו הקול השני צועד למעלה או למטה במדרגות של צליל אחד. בדרך כלל המפעם הוא איטי ומדיטטיבי ואין בו הפתעות מקצביות. ההשפעה של מוסיקה מוקדמת ניכרת מאד.

פראטרס היא יצירה הכתובה בטכניקת הטינטינאבולי. היא קיימת במספר רב של גרסאות, לצירופי כלים שונים. היצירה בנויה מסדרה של תשעה רצפים של אקורדים, מופרדים באמצעות תבנית קצבית. רצף האקורדים הוא בעלת תבנית ברורה, ובהתקדמותם הם מציגים עושר הרמוני רב. עם זאת, נדמה כאילו נוצרו באמצעות נוסחה מתמטית.

פרת אמר על סגנונו: "טינטינאבולי הוא אזור אליו אני נודד לפעמים, כשאני מבקש תשובות – בחיי, במוסיקה שלי, בעבודתי. בשעותי הקשות, יש לי הרגשה שהכל, חוץ מאותו דבר יחיד, הוא חסר משמעות.

המורכב ומרובה הפנים מבלבל אותי, ואני חייב למצוא את המאחד. מהו אותו דבר אחד ואיך אמצא את דרכי אליו? עקבות של דבר מושלם זה מופיעים בלבושים רבים – וכל דבר שהוא חסר חשיבות נושר. טינטינאבולי הוא כזה… שלושה הצלילים של האקורד המשולש הם כפעמונים. ולכן אני קורא לזה טינטינאבולי". הוא השווה את המוסיקה שלו לאור העובר דרך פריזמה. המוסיקה מקבלת משמעות שונה אצל כל מאזין, כך שנוצר ספקטרום של חוויה מוסיקלית, בדומה לקשת של אור.

המלחין האמריקאי סטיב רייך אמר על פרת וסגנונו: "הוא לחלוטין זר לרוח התקופה ובכל זאת הוא מאד פופולרי. זה מאד מעורר השראה. המוסיקה שלו ממלאה צורך אנושי עמוק שאין לו דבר עם אופנה…" ובכל זאת נראה כי משום היותה נטועה בשפה מוסיקלית מוכרת, ללא דיסוננסים, משום המינימליזם, ומשום ההקשר המיסטי, הייתה המוסיקה של פרת לחלק מן הנוף הצלילי העכשווי.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s