ברנדנבורגי 4

יוהאן סבסטיאן באך (1750-1685)
קונצ'רטו ברנדנבורגי מס' 4 בסול מז'ור, 1049 ברי"ב

I אלגרו
II אנדנטה
III פרסטו

בין השנים 1717-23 שימש באך כקאפלמייסטר (מלחין החצר) בחצרו של הנסיך לאופולד מקטן. כמו במקומות שירותו האחרים, הלחין באך מוסיקה לצרכי מעסיקיו. בתקופה זו כתב באך מוסיקה כלית וחילונית בעיקר, ששימשה את התזמורת שעמדה לרשותו. גם שישה הקונצ'רטי הברנדנבורגים נכתבו לתזמורת זו, למרות ששמם מרמז אולי אחרת. לא ברור מה היה הקשר של הנסיך מברנדנבורג, כריסטיאן לודביג, לכתיבת הקונצ'רטי – האם הזמין אותם מבאך? האם בוצעו בארמונו? האם התזמורת שלו התאימה לביצועם? האם שילם עבורם? האם באך ניסה להשיג עבודה אצלו? – למעט הקדשה מחניפה ומעוטרת אין עובדות שיתמכו בהשערות אלה. כתב היד נמצא שנים רבות אחר-כך בספרייתו של כריסטיאן לודביג, ודי ברור שלו בוצעו שם, משום שתזמורתו לא כללה מספיק נגנים כנדרש בפרטיטורה.

קונצ'רטו גרוסו, להבדיל מקונצ'רטי לכלי סולו, כתוב לשתי קבוצות כלים: קונצ'רטינו – קבוצה קטנה של כלים סולנים, משניים ומעלה, וריפיינו – שאר התזמורת. המבנה המוסיקלי, יצירת המתחים והרפייתם ועצמת הנגינה, נשענו על הניגוד שבין קבוצות אלה, שנבע מעצם גודלן וכן מסוג התפקידים שנכתבו להן. לא כל נגני תזמורת חצר, כגון זו שבה שירת באך, היו ברמה גבוהה. חלקם היו וירטואוזים ממש ואילו האחרים היו חובבים ברמות שונות. טבעי היה איפוא, שהתפקידים המסובכים יותר של הקונצ'רטינו יופקדו בידי המקצוענים ואילו תפקידי הריפיינו יופקדו בידי הנגנים הטובים פחות. לקונצ'רטי אלה היו בדרך כלל שלושה פרקים: הראשון והאחרון מהירים והאמצעי – איטי.

כאשר ניגש באך להלחנת שישה הקונצ'רטי הברנדנבורגיים, ב – 1721, מיצה, כדרכו, את כל האפשרויות הגלומות בקונצ'רטו גרוסו. שילוב בין מסורות גרמנית ואיטלקית, צרופים שונים ומעניינים של כלים סולניים בקבוצות הקונצ'רטינו, ניגודים, לא רק בין שתי הקבוצות אלא אף בין טכניקות הלחנה שונות, תזמור מקורי ופיתוח בלתי נלאה של מוטיבים – מהווים, כמו בכל צורה מוסיקלית שבה טיפל, שיא וסיכום בהלחנת קונצ'רטי גרוסי.

בקונצ'רטו הרביעי 3 כלי סולו: שני חלילים וכינור. תפקידי החלילים, המופיעים במקור כ"fiauti d'echo", מנוגנים לעיתים על ידי חליליות ולעיתים – על ידי חלילים. מקור השם "חלילי הד" לא ברור, והיו שחשבו שמדובר בכלי שונה מכל הידוע לנו במשפחת החלילים, אך יתכן שהוא נובע מן העובדה שלעיתים משמשים החלילים כהד לתזמורת או לסולן האחר – הכינור. בחלק ניכר מן הקונצ'רטו מנגנים החלילים ככלי אחד, בשני קולות אך בצעדים זהים ורק לעיתים רחוקות, במיוחד בפרק השני, הם נפרדים זה מזה ומגנים אחד לעומת השני. לכינור תפקיד וירטואוזי מאד בשני הפרקים החיצוניים ואילו בפרק האמצעי, האיטי, הוא משמש כבס לחלילים כשקבוצת הקונצ'רטינו מנגנת ללא ליווי.

רבים מפרקי הקונצ'רטי הברנדנבורגים השונים מצאו את דרכם ליצירות אחרות של באך. גם הברנדנבורגי הרביעי זכה לגורל דומה והוא עובד ע"י באך, בשנות ה-30 של המאה ה-18, לקונצ'רטו בפה מז'ור לצ'ימבלו, שתי חליליות וכלי קשת. בעיבוד הזה נוטל הצ'מבלו את תפקידו הוירטואוזי של הכינור.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s