נוסו צללי עצב

יוהאן סבסטיאן באך (1750-1685)
קנטטה 202 ברי"ב
"נוסו צללי עצב" קנטטת החתונה

נסיבות כתיבתה של קנטטה 202 אינן ידועות. קיים עותק אחד, שהועתק בסביבות 1730. סביר להניח שהיא נכתבה בעת כהונתו של באך כמנהל המוסיקה, קאפלמייסטר, בחצרו של הנסיך ליאופולד בקטן (Coethen ), בין השנים  1717 ו-1723. באך זכה שם לכבוד מלכים ולשכר גבוה מאד (המשכורת השנייה בגובהה בנסיכות!). הנסיך לאופולד אהב מוסיקה קאמרית והשתעמם ממוסיקה ליטורגית ואכן, בשנים אלה, הלחין באך את רוב המוסיקה הכלית שלו. בנוסף, היה עליו לחבר קנטטות  (קנטטה – יצירה המיועדת לשירה, (Cantare לאירועים חילוניים, חלקם קשורים לתאריכים חשובים בחיי השליט ומשפחתו: ימי הולדת, ימי נישואין וכד'. על פי תכנה, נראה שקנטטה 202 נכתבה לחתונה, ייתכן שבאביב. זוהי אחת מ-3 קנטטות שכתב באך לחגיגת כלולות. האחרות הן מס' 210 ו-216 ברשימת יצירות באך (216 לא נותרה בשלמותה). אך רק הקנטטה שלנו זכתה לשם הלא רשמי "קנטטת החתונה". היא נועדה לחלק החילוני של טקס הנישואין. הקנטטות החילוניות של באך שונות באופיין מן הדתיות, ולרוב שורה עליהן רוח טובה. כאלה הן גם קנטטות "הקפה", "האיכרים" ו"הצייד" שגם הן נכתבו לרגל אירועים חילוניים למהדרין.

לקנטטה תשעה פרקים: 5 אריות ו4 רצ'יטטיבים, המוצגים בפנינו לסרוגין. הרצ'יטטיבים פשוטים, מלווים בקונטינואו (קבוצת ליווי המורכבת מכלי מקלדת או מיתרים – צ'מבלו, קלאוויקורד, או לאוטה –  וכלי באס – בסון, צ'לו או קונטרבס – שמספקת את קו הבס וההרמוניה לכל יצירה בתקופת הבארוק). האירוע הדרמטי היחיד הוא ברצ'יטטיב 8 , שבו הבס מצייר את הרעם שבטקסט.

שלוש מן האריות כתובות בצורת אריה דה קאפו – "מן הראש": שני החלקים של האריה מושרים ברצף, כשהחלק השני מהווה לפעמים המשך ופיתוח של החומר המוסיקלי של הראשון ולפעמים הוא מנוגד לו. בסוף החלק השני מופיעות האותיות DC (Da capo ) המורות לנגנים לחזור לתחילת האריה ולנגן (ולשיר) עד שהם מגיעים למילה Fine (סוף, הנמצא בדרך כלל בסוף החלק הראשון). מתקבלת בעצם צורה משולשת, א-ב-א. מקובל היה להוסיף בחזרה עיטורים וסלסולים.

באריה הראשונה, Weichet nur, btruebte Schatten , פותחים כלי הקשת בארפג'ים עולים (ארפג'ו – נגינת אקורדים שבורים כמו נבל), אליהם מצטרף האבוב בצליל ארוך שייפרט אח"כ לצלילים קצרים יותר. כניסת הזמרת מחקה את מנגינת האבוב וממנה מתפתח החומר המוסיקלי של האריה כולה. שימו לב לסלסולים הארוכים על המילה betruebe (נוגה, עצוב), בתחילת האריה, ועל traeget (נושאת), בסופה.

באריה השנייה, Phoebus eilt mit schnellen Pferden , מתנער הצ'מבלו מחבריו לקבוצת הקונטינואו (אירוע מאד נדיר) ומלווה לבדו את השירה. הטקסט המתאר את דהירתו של אפולו על סוסיו המהירים, מצוייר באמצעות הדהירה בצ'מבלו במקצבים מהירים וסילסולי הזמרת.

האריה השלישית, Wenn die Fruehlingsluefte streichen , מלווה בכינור אובליגטו ("חובה" – כלי סולו שמלווה אריה בתפקיד עצמאי) והיא  כתובה ברצף אחד, ללא חלוקה לבתים וללא חזרה (למעט חזרות פנימיות על חלקי משפטים).

האריה הרביעית, Sich ueben im Lieben , היא הידועה ביותר בקנטטה. היא מלווה באבוב אובליגטו, ובעצם נוצרת שלישייה:  אבוב, קול וקונטינואו בתבנית דומה למוסיקה הקאמרית שבאך עסק בכתיבתה באותו זמן.

האריה החמישית, Sehet in Zufriedenheit , היא גבוט, מחול במפעם מרובע, מתון ומעודן. זוהי מנגינה סימטרית, עם שאלות ותשובות, פשוטה יחסית, ללא חזרות. הגבוט מרמז על מה שיבוא בהמשך לקנטטה: נשף ריקודים.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s