לבי שוחה בדם

יוהאן סבסטיאן באך (1750-1685)
קנטטה 199 ברי"ב
"לבי שוחה בדם"

באך התמנה לעוגבר בחצר בוויימר בשנת 1708 ובסוף שנת 1713 עלה לדרגת קאפלמייסטר – מנהל המוסיקה בחצר.  בתפקידו הראשון לא הייתה מוטלת עליו חובת כתיבת קנטטות ליום ראשון, אך הוא בכל זאת כתב קנטטה כזאת, מס' 199. זוהי גם הקנטטה הראשונה לקול יחיד שהלחין. משנעשה קאפלמייסטר, היה עליו לספק קנטטות לימי ראשון מדי חודש בחדשו (משחק ילדים לעומת לייפציג, מקום עבודתו האחרון, שם היה עליו לכתוב ולבצע קנטטות כל יום ראשון). הטקסטים של הקנטטות האלה קשורים לימי ראשון מסוימים במחזור השנתי ותלויים בפרקי הברית החדשה או התנ"ך הנקראים במהלך הטקס.

קנטטה 199 נועדה לביצוע ביום ראשון שבו קוראים מן הברית החדשה את משל הפרוש והמוכס (לוקאס י"ח, 9-14 ( , בו מודגש יתרונו של בעל תשובה על השופט לחומרה (מעין פרפרזה על "במקום שבו בעלי תשובה"…). הטקסט לקנטטה נכתב ע"י גאורג כריסטיאן להמס והוא עוסק בנושא החרטה והתשובה מבעד לעיני החוטא-החוזר בתשובה. הפרק השישי הוא בית מתוך כוראל (המנון שהושר בכנסייה על-ידי הקהל ולווה ע"י המקהלה) שכתב יוהאן הרמן. למותר לציין שאין מדובר כאן בשירה גדולה. לטקסט הזה, בדומה לטקסטים "מגוייסים" של קנטטות רבות אחרות, היה תפקיד ברור ומשמעותי: חיזוק אמונתו הדתית של הנוצרי הלותרני.

הקנטטה בוצעה לראשונה באוגוסט 1713 בוויימר, ובאך חזר והשתמש בה בתקופת שרותו בקטן ובלייפציג. תפקידי הזמרה תובעניים מאד מבחינה טכנית ומוסיקלית. ייתכן שבאך כתב את הקנטטה לזמר יוהאן פרידריך ולדיג (זמר סופרן, ששר בפלצטו – שימוש במישלב העליון של הקול, לאו דווקא כתוצאה מהתערבות פיזיולוגית מסויימת…). בקטן ביצעה את הקנטטה אנה מגדלנה, אשתו של באך, שהייתה זמרת מצויינת. ניכר שבאך שש להראות את יכולתו בכתיבה קולית.

באך אהב מאד לצייר את הטקסטים של יצירותיו באמצעות המוסיקה. בתחומים מסויימים אין קל מזה: צלילים גבוהים או עלייה – למילה "שמיים"; צלילים נמוכים או ירידה  – למילים "ארץ", "מעמקים", "שאול"; הדגשת מילים חשובות באמצעות סלסול ארוך וכו'. בקנטטה שלנו באך מרחיב את התיאור לראייה כוללת של תהליך התשובה כולו: המפעמים (חלוקת התיבה לפעמות, או משקל) של האריות משתנים (4/4, 3/4, 12/8) , ככל ש"העלילה" מתקדמת; ניתן לראות הדרגה והאצה גם בהוראות הביצוע: הפרק השני  מסומן אדג'יו (באיטיות), פרקים 4 ו-6 מסומנים אנדנטה (בקצב הליכה), ואילו הפרק השמיני מסומן אלגרו (בשמחה); רוב הרצ'יטטיבים מלווים בכלי קשת, בצלילים ארוכים, המשווים מעין הילה לתפקיד הזמר.

בקנטטה 199, כמו בקנטטה 202, כתובות רוב האריות בצורת אריה דה קאפו. באריה הראשונה, Stumme Seufzer, stille Klagen , התזמור הוא לקונטינואו ולאבוב אובליגטו בלבד, כלי הקשת אינם משתתפים. החלק השני הוא רצ'יטטיב (ולא מנגינה שירית של אריה) ובו האבוב משתתק. הוא חוזר, יחד עם החלק הראשון, לסיים את האריה. שימו לב להדגשת המילים Traenenquellen (מעייני הדמעות)

ו-heisse Quellen (מעיינות לוהטים), באמצעות סלסול ארוך. באריה השנייה, במיליםTref gebueckt und voller Reue , בסיום החלק השני, ישנן חזרות מרובות על "היה נא ארך אפיים עמדי" ובסיומן יש האטה גדולה: זוהי תחינה לסבלנות. ההאטה גם יוצרת מתח ומכינה אותנו לקראת חזרת החלק הראשון. האריה השלישית, Ich, Dein betruebte Kind , היא כוראל, שבו הקול שר משפטים מדודים בצעדים קבועים, פחות או יותר. מי שמקבל פה את הבכורה היא הויולה אובליגטו, ש"מתרוצצת" סביב צלילי הכוראל ומעטרת אותם. באריה הזאת אין חזרה. שימו לב ברצ'יטטיב האחרון, לסלסול הנרחב על המילה Froehlich (שמח). האריה האחרונה, Wie freudig ist mein Herz, במקצב של ג'יג (ריקוד מהיר ועליז) חוזרת למבנה הדה קאפו ומסיימת את הקנטטה (ואת תהליך תשובתו של החוטא), אכן, בשמחה.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s