הריעו לה' בכל הארצות

יוהאן סבסטיאן באך (1750-1685)
קנטטה מס' 51 ברי"ב
"הריעו לה' בכל הארצות"

בשבתו בלייפציג, היה אחד מתפקידיו של באך כמנהל המוסיקלי של כנסיית תומאס הקדוש (חוץ מללמד מתמטיקה ולטינית ועוד כמה דברים שוליים), לכתוב קנטטה לביצוע בכנסייה בכל יום ראשון. הקנטטה מס' 51 מיועדת ליום ראשון ה-15 לאחר השילוש, אך הטקסט שלה, שנכתב אף הוא ע"י באך, אינו מתאים לפרקי הקריאה המיועדים ליום ראשון זה. הוא אף הוסיף ההערה et in ogni tempo  – "ולכל זמן". כלומר – ניתן לבצעה גם בזמנים אחרים. היא נכתבה בסביבות 1730, בסגנון הקנטטות האיטלקיות שכמותן נכתבו ע"י סקרלטי, ושבאך חיבב מאד. הקנטטה כתובה לזמרת סופרן (לא בטוח. הרי בכנסייה לא שרו נשים. מאידך, תובענות התפקיד מקשה מאד להאמין שנער סופרן יכול היה להתמודד אתו), לחצוצרה אובליגטו ("הכרחית") ולתזמורת כלי קשת עם בסו קונטינואו (כלי בס, צ'לו או בסון שמנגן את קו הבס וכלי מקלדת, צ'מבלו, שמנגן/מאלתר את ההרמוניה). אלברט שווייצר (כן, ההוא מאפריקה. הוא היה גם חוקר באך חשוב, אם כי היום קצת מיושן) כתב שזמרות סופרן שמתעניינות בבאך צריכות לשיר את הקנטטה יום יום. אך המליץ, כאן ובכלל, שתפקידי הסופרן יושרו רק ע"י נערים. שני התפקידים, של הסופרן ושל החצוצרה תובעניים מאד.

הקנטטה פותחת מייד באריה חגיגית "הריעו לה' בכל הארצות". הפתיחה הכלית לאריה מהווה ריטורנלו (פזמון חוזר) שיופיע מידי פעם בין קטעי הקולרטורה של הסופרן והחצוצרה (ולעיתים גם של הכינור הראשון). כל זאת בסגנון של קונצ'רטו. האריה בנויה בצורת אריה דה קאפו ("מן הראש", מההתחלה) שבו חוזרים על החלק הראשון (א') לאחר הישמע החלק השני המנוגד באופיו (ב'), לעיתים בתוספת קישוטים. הרצ'יטטיב "מתפללים אנו במקדשך" מלווה ע"י אקורדים קצובים בכלי הקשת ובקונטינואו במפעם איטי עד המילים "Muss gleich der schwache Mund " ("על אף שפינו העלוב חייב"). שם הקצב מתגבר והמנגינה נעשית דומה יותר לאריוזו (משהו בין אריה לרצ'יטטיב), ובה חזרות, וסילסולים מפותחים על המילה "lallen" ("למלמל, לגמגם"). האריה השניה, "אל עליון, חדש את טובך" היא בעלת אופי מופנם יותר, מעין תפילה זכה. הזמרת מלווה ע"י הקונטינואו בלבד במהלך חוזר על עצמו, מעין אוסטינטו (עיקש) והקולרטורה שלה פחות מוחצנת ויותר אקספרסיבית. הפרק הבא הוא כוראל (פרק מקהלה למנגינה מוכרת, בהשתתפות הקהל), שאת מנגינתו, קצובה, סימטרית, חגיגית, שרה הסופרן בעוד שברקע מנגנים שני הכינורות מעין טריו סונטה (שני כלים וקונטינואו), או כוראל פנטסיה. בסיומו גולשים מיד, ללא הפוגה, אל ההללויה המסכם: מפגן של וירטואוזיות, בתיאום מושלם ותוך חיקויים, של הסופרן והחצוצרה, המביאים את הקנטטה לסיום מרשים.

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s