קוריולאנ(וס)

לודביג ואן בטהובן (1827-1770)
הפתיחה קוריולאן, אופ. 62

בטהובן לא כתב את הפתיחה למחזהו של שייקספיר, קוריולאנוס, כי אם למחזה של אחד היינריך יוזף פון קולין, קוריולאן. המחזה נכתב בשנת 1802 ואילו הפתיחה של בטהובן – ב-1807, הרבה אחרי שהמחזה ירד מהבמה. בכל מקרה – גם תמיכתו של בטהובן לא הועילה לקולין שהיה לו אומץ (להכנס לנעליו הגדולות של שייקספיר), מזל (צוות שחקנים מעולה) וחסר לו רק כשרון – והוא ומחזהו נעלמו בתהום הנשיה.

המחזה עוסק בהתלבטותו של קוריולאן בין רצונו בנקמה ברומא עירו, ששילחה אותו מתוכה, לבין רגשותיו כלפי אמו ואשתו, שבאו להתחנן על עירן, בעת שהוא צר עליה עם בני בריתו הוולסקים. הוא חותם על הסכם שלום עם רומא ואצל שייקספיר – נרצח ע"י וולסקים מאוכזבים. אצל קולין – הוא מתאבד. התלבטותו זו של קוריולאן היא לב המחזה וליבה של הפתיחה. בטהובן מוותר על תאור מוסיקלי של ההתרחשויות ומציג בפנינו דרמה מוסיקלית, שבה הצורה היא הדרמה.  שני הנושאים בצורת הסונטה מייצגים את שתי האפשרויות הניצבות בפני קוריולאן: נקמה/גבורה או הצלת משפחתו. בפיתוח מוטלים שני הנושאים זה מול זה ובמחזר (רקפיטולציה) גובר הנושא הלירי, הרגשי. בתחילת הפתיחה מוצג קוריולאן כגיבור עשוי ללא חת בצליל המיתרים ובאקורדים שעונים לו. בהופעתה השניה – ההצהרה כבר פחות החלטית, ואילו בסוף, בקודה, ההצהרה והנושא הראשון מתמוטטים, יחד עם גיבורם.

גדולים ממני סברו, ובצדק, שהפרוש הנאות לפתיחה  הוא זה של שייקספיר, ולייתר דיוק:

מערכה 5 תמונה 3          

 קוריולאנוס: לאף משלחת, אם מטעם המדינה
אם מידידים, שוב לא אַטה אוזני. (צעקות מבפנים) הה! מה
הרעש שם? מה, יְפתוּני להפר
נדרי ברגע שנדרתי? לא ולא.
נכנסים וירגיליה, וֹולוּמְנִיָה, ולריה, מַרְסְיוּס הצעיר, ומלווים.
אשתי בראש; ואחריה התבנית
הנעלה שבה נוצק הגוף הזה,
ובידה הנכד לְדָמָּהּ. אבל
החוצה, רֶגש! כל ברית וכל קשר של
הטֶבע, הינַתְקו! שעקשנות תהא
מצווה. מה עֵרֶך לַקידה הזאת?
או לַעינֵי יונָה אלה, שידחפו
אלֵי שמיים להפר נדרם?
אני נָמֵס, ועפרִי כבר לא
מוצק מזה של אחרים. אמי
משתחווה, כאילו האולימפוס מול
תל נמלים מרכין ראשו בהכנעה;
בנִי הצעיר נועץ מבט מפציר אשר
הטבע בכבודו זועק "אל תסרב לו"
שיחְרְשוּ הוֹולְסְקִים את כל רומא
ושיחריבו את איטליה! לא
אהיה אַוָוז שמציית רק לחושים –
לא, אעמוד כאילו האדם
בָּרא עצמו לבד ולא מכיר
אף קשר דם אחר.

קוֹרִיוֹלנוּס  (אוחז בידה שותק): הו אמא, אמא!
מה את עשית? ראי, שמיים נפתחים,
והאלים מלמעלה מסתכלים,
ולַתמונה הלא-טבעית הזאת
הם צוחקים. אמא שלי, הו אמא! אח!
זָכִית בְּנִצָחוֹן גדול לרומא, אך
על בְּנֵך, הו האמיני, האמיני,
עליו גַבְרְת באופן שיסכן אותו
מאד, אם לא יָמית. אך שיהיה.

תרגום: דורי פרנס 

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s