אליהו

פליקס מנדלסון (1847-1809)
אליהו
אורטוריה על-פי פסוקים מן התנ"ך
לסולנים, למקהלה ולתזמורת, אופ. 70

ליברית: יוליוס שוברינג (ראו תרגום בהמשך)

מעבר ליופיה, מהווה האורטוריה אליהו של מנדלסון ריכוז חד פעמי ומרתק של רוב הנושאים, מוסיקליים ואחרים, שהעסיקו את מנדלסון מיום שעמד על דעתו. משמשים בה בערבוביה שאלות תאולוגיות ופילוסופיות, בעיות של סוגה, סגנון וצורה מוסיקליים והתלבטויות לשוניות. היא מאופיינת בתנועה מתמדת: בין חלקי היצירה השונים, בין נצרות ויהדות, בין אופרה ואורטוריה, בין בארוק ורומנטיקה, בין גרמנית ואנגלית. אליהו היא בעצם היצירה הגדולה האחרונה שמנדלסון כתב (לבד מרביעיית כלי קשת שהלחין לזכר אחותו פאני) והיא מהווה סיכום מרהיב ומרוכז לקריירה מופלאה שהסתיימה בטרם עת.

האורטוריה הוזמנה ע"י פסטיבל המוסיקה של בירמינגהם בשנת 1845 לביצוע בפסטיבל של אוגוסט 1846. מנדלסון פנה לכומר, התיאולוג וכותב הליבריות יוליוס שוברינג, שרקח ליברטו בשפה הגרמנית, המורכב כמעט אך ורק מפסוקים מן התנ"ך (ועוד שניים מן הברית החדשה). הוא נטל לעצמו חרות בלתי מבוטלת בהצבתם של הפסוקים זה לצד זה (ממלכים א' וב', תהילים, איוב, דברי הימים, ישעיהו, ירמיהו, מלאכי, חגי, הושע, דברים, שמות והבשורה עפ"י מתי) והשלים פה ושם מפרי עטו על מנת לייצר את מוסר ההשכל הלותרני המבוקש. באביב 1846, כשהאורטוריה הייתה כמעט מוכנה, פנה מנדלסון לכימאי, הכנר, כותב ההימנונות והצייר הבוטני וויליאם ברתולומיו בלונדון, שיתרגם את הליברטו לאנגלית. אליהו הושלמה בסוף יולי.

בביצוע היצירה, ב-26 באוגוסט, השתתפו למעלה מ-400 נגנים וזמרים, שהגיעו מלונדון ברכבת מיוחדת. מנדלסון קיווה שאת תפקיד הסופרן תשיר בבכורה "הזמיר השבדי" – ג'ני לינד, עימה היה מיודד ואיתה עמד בקשר מכתבים. לאכזבתו היא לא התפנתה לאירוע. אך גם כך, הקהל שמנה 2000 איש יצא מגדרו. לא היו מחיאות כפיים (כי לא נהגו לעשות זאת באורטוריות, קדוש מדי…) אבל היו גם היו "קריאות צהלה ותרועות קולניות ומחרישות אוזניים" ושמונה הדרנים – ארבע אריות וארבע מקהלות. המבקרים, אף הם, לא ידעו את נפשם והציבו מייד את אליהו לימינן של משיח והבריאה אף הן אורטוריות שהולחנו למען הקהל האנגלי על ידי מלחינים שזכו לתהילה ואומצו ע"י הקהל האנגלי.

מאז מותו של פרסל  ב-1695, ועד עלייתו לבמה של בנג'מין בריטן, בשנות ה-40 של המאה הקודמת, לא קמו לה, לאנגליה, מלחינים גדולים. אבל אנגליה ידעה לבחור מלחינים מצויינים מתוצרת חוץ (גרמניה בעיקר), להזמינם אליה, להעניק להם מלוא החופן הערצה, תהילה וממון ולהפוך אותם לשלה. המקרה של הנדל קצת שונה, אבל גם הוא, בסופו של דבר הפך להיות שלהם, בעיקר בזכות האורטוריות שכתב ובראשן משיח. היידן ומנדלסון הוזמנו ע"י אמרגנים בעלי חוש ריח משובח ודרכם שם רופדה בהערצה, הרבה כסף וקונצרטים למכביר. גם הם נענו לאנגלים וכתבו להם אורטוריות: היידן את בריאת העולם ומנדלסון – את פאולוס ואת אליהו. היחס ה"דתי" של האנגלים לאורטוריות נובע ממקורות אחדים ובעיקר ממסורת שירת המקהלה המצויינת שלהם וההזדהות העמוקה שלהם עם הכתוב בכתבי הקודש. ההאזנה לביצוע אורטוריה כלשהי באנגליה היא חווייה מרגשת במיוחד, לא רק משום הביצוע המוסיקלי עצמו, אלא משום הדרך שבה מתייחס הקהל לאורטוריות "שלו": הם מאזינם בנשימה עצורה, יודעים לצפות מראש את המקומות המועדים לפורענות, הם צועקים, מוחאים כפיים ורוקעים ברגליים כשהם מרוצים ומביעים את סלידתם כשאינם מרוצים. לא שונה כל כך מצפייה במשחק כדורגל בכל מקום, או לצפייה באופרה באיטליה.

מנדלסון כבר כתב אורטוריה אחת לאותו פסטיבל (פאולוס) שזכתה להצלחה עצומה, והוא כבר חשב על נושאים לאורטוריה הבאה עוד טרם הגיעה ההזמנה מברמינגהם. בסופו של דבר בחר באליהו – בחירה תמוהה במקצת. כיצד זה מנדלסון העדין, ה"קלאסי" שברומנטיקנים, ילד הפלא שדרכו הייתה סלולה לו מילדותו, שהפליא לנגן בסלונים המכובדים וזכה לתהילה כל ימיו – כיצד זה הוא בוחר בנביא הקנאי ביותר שידע התנ"ך לאורטוריה שלו? הסיבות לכך רבות: מנדלסון היהודי, נכדו של הפילוסוף משה ובנו של הבנקאי אברהם, הוטבל לנצרות בילדותו, ע"י הוריו. האם הייתה זו בחירה מעשית – להקל על מסלול חייו או בחירה אידאולוגית עמוקה – אין לדעת. אך מנדלסון הבוגר היה איש נוצרי מאמין. האורטוריה הראשונה שלו, פאולוס, לא רק שעסקה בנושא נוצרי ללא פשרות, אלא אף במי שהפיץ את הנצרות. לגבי אליהו – הדעות חלוקות. מכל נביאי ישראל, אליהו הוא היחיד (מלבד משה) שראה את פני אלוהים והיחיד שעלה בסערה השמימה. הוא מחולל ניסים, מתעמת עם נביאי הבעל וגובר עליהם ובכלל, יש בסיפורו אלמנטים רבים שהנוצרים יפרשו בשמחה (כפי שהם אכן עושים) כאלמנטים נבואיים המבשרים את הנצרות. ממש כפי ששרשרת הפסוקים שמביא הנדל במשיח, רובם הגדול מן התנ"ך – מבשרים את משיחם. אחרים טוענים שזו דווקא הדרך שבה חוזר מנדלסון לשורשיו היהודים, ויש מי שאפילו שומע שם נגינות אופייניות.

לא רק האספקט הדתי מרתק בבחירה הזאת. מנדלסון מזהה מייד, כמובן, שאליהו, הדמות ומעלליה, מספקים שורה של מצבים דרמתיים מאין כמותם. מצבים שאין צורך לספר עליהם באמצעות מספר, או אוונגליסט, אלא פשוט להלחינם ולתזמרם, להחיותם: השבתו לחיים של בן האלמנה, העימות עם נביאי הבעל והאש היורדת מן השמיים בסיומו, בוא הגשם אחרי הבצורת, הופעתו של האלוהים לא ברוח, לא באש, לא ברעש כי אם בקול דממה דקה, ההסתה של איזבל כנגדו, קוצר רוחו וטרונייתו של אליהו ("רב") ועלייתו בסערה השמימה. כל אלה מזמנים הזדמנות נהדרת לביטוי מוסיקלי דרמתי למנדלסון, שניסיונו בתחום האופרה הנחיל לו רק אכזבות. הוא אכן ניגש להלחנה מתוך כוונה לנצל את הסיטואציות הדרמטיות ולכתוב אורטוריה מאד אופראית. עובדה זו בולטת מייד בתחילת האורטוריה כאשר עוד לפני הפתיחה, לאחר ארבעה אקורדים נוראי הוד, הבריטון, אליהו, מקלל את קללת הבצורת על אחאב והעם שסרו מעל ה'.

אבל אליהו אינה אופרה. יש בה אלמנטים אופראים רבים, ובמיוחד דרך התנהלות העלילה והתמונות הדרמתיות, אך זוהי גם אורטוריה לכל דבר ועניין. הרי מנדלסון הוא זה שהציל מתהום השכחה את יצירתו של באך מתיאוס פסיון וביצע אותה מחדש. הוא היה בקי היטב בשפתם המוסיקלית של באך, הנדל ושל הבאים אחריהם והכיר היטב את האורטוריות שלהם. הוא הבין בדיוק מה הקהל האנגלי כל כך אוהב בהן. לאחר הנבואה הדרמתית של אליהו מייד בהתחלה מוצגת בפנינו הפתיחה ובה פוגה מפותחת היטב. המקהלה המסיימת את אליהו אף היא פוגה גדולת מימדים. האורטוריה כולה זרועה מעין כוראלים (בכנסיה הלותרנית – אותם קטעי מקהלה מבוססים על שירים ידועים שבהם יכול היה הקהל להצטרף בשירה למקהלה, שהוסיפה את הקולות הנוספים ולקחת בכך חלק בליטורגיה) ומעין תפילות (תחינה או אמירת שבח – תלוי במקרה). חוזרת ונשנית הופעה של מלאכים, אשר בקולות הילדים הצלולים מהווים מעין מוטיב חוזר ומאחד. איפיון הדמויות אינו מגיע לרמה תיאטרלית ממש, כמו למשל באופרות של בן זמנו ורדי, למרות שדמות אליהו, דמות של שחור-לבן בכל מקרה, מאופיינת היטב. התזמורת, שבמקרים רבים מופקדת דווקא על הצד הוויזואלי (גשם, אש, רכב ישראל ופרשיו…) מושכת לכיוון האופרה, אך הנושא התנ"כי, העדר בראוורה קולית והתפקיד העצום של המקהלה (גם כדמות קיבוצית – העם) מעידים כאלף עדים על האורטוריות של אליהו.

יש מי שטוען שאליהו הוא גיבור רומנטי אופייני. האדם העומד לבדו מול הרבים ונלחם על דעותיו/אמונותיו, העומד בפני פיתויים ומוכן להקריב הכל למען אמונותיו. האינדיבידואליות והיחידות של הגיבור הכרחיים לביצוע מעשי הגבורה. התיאור הזה אינו שונה מתיאורם של גיבורים רבים באופרות. נזכור שבדיוק בשנים שבהן מנדלסון כותב את אליהו, מעצב ורדי את הגיבור האופראי החדש, בתפקידי הבריטון רבי הכוח – נבוקו, אטילה ומקבת.

לאחר הבכורה, למרות הביקורות הנפלאות וקבלת הקהל, מנדלסון הכניס שינויים רבים באורטוריה.  זו היתה דרכו תמיד, הוא חזר ותיקן שוב ושוב את יצירותיו, בהן הסימפוניות האיטלקית והסקוטית, במשך שנים עד שהרשה להוציא אותן לאור. הוא חזר לאנגליה באפריל 1847 וניצח, שוב בהצלחה גדולה, על הגירסה החדשה של אליהו, וגם הוסיף וניגן בקונצרטים רבים, עד אובדן כוחות. לאחר ביצוע היצירה באפריל 1847 כתב למנדלסון הנסיך אלברט, בעלה של המלכה ויקטוריה:

"לאמן האציל, אשר, מוקף בעובדי הבעל של האמנות הנמוכה, הצליח, בעזרת גאונותו ותורתו, לשמר בנאמנות, כמו אליהו, את עבודת אמנות האמת, ושוב להרגיל את אוזנינו, בין סערות הצלילים הריקים, השטחיים, לצלילים הטהורים של רגש אוהד והרמוניה לגיטימית: לאמן הדגול, שמפנה את תשומת ליבנו לאחידות התפישה, דרך המבוך הגדול של הבריאה, מן הדממה הדקה ועד לרעש איתני הטבע."
חתום בזיכרון אסיר תודה ע"י
אלברט
ארמון בקינגהם"

עם חזרתו לגרמניה התברר למנדלסון שאחותו האהובה פאני נפטרה. מנדלסון מתמוטט, יצא לשוייץ בנסיון להתאושש וכותב את הרביעייה לזכר אחותו. לאחר החזרה ללייפציג, בספטמבר, הוא מת, בן 38.

האורטוריה מחולקת לשני חלקים ובה 42 קטעים בסך הכל. הקטעים זורמים אחד לשני בטבעיות ולפעמים קשה להבחין בין סיומו של האחד ותחילתו של האחר. במהלך ההאזנה כדאי להביט בתרגום הטקסט ולראות כיצד מפליא מנדלסון (שהיה גם צייר מחונן) לצייר בצליליו את המילים ואת הסיטואציות הדרמתיות. לעיתים זה קל יותר (רעש, דממה) ולעיתים קשה יותר (חושך ואור), אך תמיד מרגש.

לתרגום הליברית אנא ראו כאן

טלי ירון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s