השמרן שבמהפכנים

לודביג ואן בטהובן (1770- 1827)
סימפוניה מס' 1 בדו מז'ור, אופ. 21

I   אדג'יו מולטו – אלגרו קון בריו
II  אנדנטה קנטבילה קון מוטו
III מנואטו: אלגרו מוטו א ויווצ'ה
IV אדג'יו – אלגרו מולטו א ויווצ'ה

"בטהובן הוא השמרן שבמהפכנים, A Revolutionist without the R  – כך מסביר סר דונלד טובי את הסימפוניה הראשונה של בטהובן. היצירה, שהולחנה ב- 1800, מהווה פרידה נאה מן המאה ה-18, אך טומנת בחובה את ניצני המהפכה הבטהובנית, זו שתוביל את המוסיקה אל עבר הסימפוניות המונומנטליות של סוף המאה ה-19. על פניה זוהי יצירה שמרנית אף יותר מיצירות שכתב בטהובן עד אז. היא צועדת בבטחה בעקבות היידן ומוצרט, משתמשת בשפתם ובמבנה הסימפוניה כפי שהתגבש בתקופתם, אך לכל אורכה טמונים בה הזרעים שיניבו את ה"ארואיקה", החמישית והתשיעית.

לא איש כבטהובן יירתע מלבטא את אשר על ליבו, והזהירות שבה נטע את חידושיו בסימפוניה הראשונה, לא הטעתה כמה מן המבקרים בני תקופתו. אלה תקפו בחמת זעם את השימוש הנרחב בכלי נשיפה וכינו אותה "מוסיקה לתזמורת צבאית". הם הזדעזעו מן העובדה שבטהובן בחר לפתוח את הסימפוניה באקורד זר לסולם שלה, למרות שקרל פיליפ עמנואל באך עשה דברים נועזים הרבה יותר לפניו. יחד עם זאת, היצירה זכתה להצלחה רבה, במיוחד לעומת הסימפוניות הבאות, השנייה והשלישית, שגונו בכל תוקף.

מבחינה צורנית, עוקב בטהובן, כאמור, אחרי המסורת הגרמנית. פרק ראשון בצורת סונטה, הפותח במבוא איטי קצר ולאחריו מוצגים הנושאים: הראשון קצבי וברור, והשני שוטף ומלודי בחליל ובאבוב. שני הנושאים זוכים לפיתוח אינטנסיבי ודינמי. הפרק השני מבוסס על נושא שירתי פשוט, שנשען לכל אורכו על תבנית מקצב מרובעת (1,2,3,4), כשברקע מבשרות נקישות הטימפני את סגנונו המאוחר והיותר-מוכר של בטהובן. המנגינה זוכה לפיתוח קצרצר בחלקו המרכזי של הפרק והיא חוזרת שוב במלואה, עם שינויים ותוספות, בסיומו וממלאה בכך את התבנית המוכרת של א-ב-א. הפרק השלישי, מנואט, אינו אותו מחול אצילי ואלגנטי המוכר לנו מן המאה ה-18, אלא פרק תוסס, מהיר וסוער. ברבות הימים יחליף בטהובן את הפרק השלישי בסימפוניות שלו(וגם בסונטות, רביעיות וכו') לסקרצו – פרק בעל אוירה מבודחת – ואופיו של הפרק שלנו מצביע כבר על הכיוון הזה. על מנת לאזן את הפרקים החיצוניים המתארכים והולכים, והפרק האיטי הכבד יותר, יידרש פרק ביניים אחר, שיאפשר מעט הקלה באמצעות קלות דעת והומור. אלגנטיות לבדה כבר לא תספיק.  הפרק המסיים הוא מעין רונדו משעשע, מתוזמר בעושר כלי עץ, מתכת וטימפני. פרק זה נכתב, כנראה, לפני קודמיו ובו מועטים יחסית החידושים.

טלי ירון

2 מחשבות על “השמרן שבמהפכנים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s